18.12.2017
ל' בכסלו תשע"ח
ישראל היום
ארכיון מהדורה מודפסת וידאו החזון אודות העיתון פרסום צור קשר
18.12.2017
> לניוזלטר בתאריך
שתף ב-facebook | שלח לחבר
האבא של הסנדוויצ'ים

18 שנה חלפו מאז הפסיק ליבו של אביה לפעום בעודו מכין טוסט לשבת • אילו רק יכלה לקחת אותו, פעם אחת, לאכול סנדוויץ' עם הררי פסטרמי חם ב"רובן", הכל היה נראה אחרת

הילה אלפרט (צילומים: לירון אלמוג)

פרוסות דקות גזרה. "רובן"
חזית המעדנייה בתל אביב
כריך בקר אמריקני
נתחי בשר מגרים
על המדף: מלפפוני קורנישון

אבא שלי הלך לעולמו בזמן שהכין טוסט לשבת. שתי פרוסות חלה, מיונז תעשייתי רע, נקניק מטופש, מי יודע מאיזה בשר, ופרוסת חיקוי עלוב לגבינת צ'דר.

מאחורי שוחת החסות וגושי הטונה שהוכתבו לו על ידי תזונאית וקרדיולוג אחרי התקף לב חריף שעבר בסוף שנות ה?80 הוא הסתיר פסטרמות זולות, גבינות צהובות שלא אומרות כלום לפה, קטשופ שמבייש את הזיכרונות שהשאיר באמריקה וחרדל מתוק בשפופרת, שחיכו לתורם להיקרא אל אחד הסנדוויצ'ים שהיה מכין לעצמו.

הוא לא אהב לדבר בזמן שהרכיב אותם. לקראת ביס ראשון היה רעד קל עובר בשפתיים שלו. אכל בנגיסות גדולות. כל כך התגעגע לכריכים שאכל בילדותו הניו?יורקית. כשסביבנו ילדים ינקו סיפורי גבורה על שחרור הכותל או על לחימה ביערות השחורים של אירופה, הכריכים של "קרנגי דלי" היו המיתוס שלאורו גדלנו. הררי פסטרמי חם, עם או בלי גבינה, מגדלי לשון כבושה או קורנביף בתוך פרוסות של לחם שיפון. לפעמים, בזמן האכילה, היה מדבר עליהם, כאילו המילים יכולות לשפר את הטעם.

מהגרים יהודים מגרמניה הם שהביאו לאמריקה את העגלות עם הנקניקיות, את המילה דליקטסן ואת האופציה לקנות אוכל כשר מוכן. עם כובש בשרים היו יהודי מזרח אירופה, ואלופי העולם החדש בכריכי בשר חמים שהפכו לשלאגר במעדניות שפתחו. לפי חוקרת האוכל קלאודיה רודן, חנויות המכולת האלה היו הפעם הראשונה שבה אוכל יהודי, בעולם כולו, יצא אל מחוץ לבית.

מהלוואר איסט סייד של ניו יורק, שם נולדו המעדניות הראשונות, יצאה קריאת א?מחיה לארץ כולה, ואמריקה מלאה מעדניות יהודיות בנוסח מזרח אירופה ששיכללו את כבישת הבשרים ודירדרו את מושגי הכשרות עד שנתנו לעולם את רובן, הסנדוויץ' שאבא אהב מכולם. סביר להניח שבאותה שבת, את הטעם שלו הוא חיפש בתוך ערימת תחליפים עלובים.

הרבה אגדות נקשרו סביב אותו רוב?ן שנתן את השם שלו לכריך החם. יש האומרים שזה בזכותה של שחקנית ראשית בסרט של צ'ארלי צ'פלין שנכנסה, הרוסה מרעב, ל"ראובנ'ס", הד?לי שארנולד רובן, מהגר גרמני, פתח בברודוויי. "אני מסוגלת לחסל גוש גבינה", אמרה לו בשפתיים בוערות באדום בוהק. רובן פרס כיכר שיפון רוסי, פרס אותו לרוחב, העמיס וחימם. סיפור יפה, אבל יש האומרים שרובן שמע על הכריך?סנדוויץ' ממלצרית שעבדה אצלו. שנים קודם הגברת עבדה במלון באומהה, שם היה חנווני בשם רובן קולקופסקי, חבר של בעל המלון שהמציא את הכריך המופתי ככיבוד למשחק פוקר. האמת, למי אכפת כשעל הפרק שתי פרוסות שיפון מנוקדות בקימל המארחות בתוכן חזרת לבנה במיונז, פסטרמי חם, כרוב כבוש וגבינה שוויצרית הנמסה לתוכם. אוי אבאל'ה. זוהי חזירות מענגת במיטבה.

לפני כמה חודשים, ברחוב יהודה הלוי, פתחו זוג אחים וחבר מקום קטן ומקסים, "רובן" קוראים לו. מכל עולם הדלי'ס היהודיים בניו יורק, הם התמקדו בפסטרמי חם ובהודו. אין זכר לגבינה השוויצרית שמבטיח השם. במפעל בצפון הארץ עוברים חזות בקר והודו השריה במרינדה ואחריה עישון קר. ביד חכמה מצופים הנתחים בתערובת עשבי תבלין וקרמל ומאופסנים בתא אדים מיוחד, שם הם נשמרים חמימים ולחים עד לרגע ההזמנה.

אתם רק צריכים להיכנס לשם, להחליט אם אתם הולכים על לחם לבן או על לחם שיפון, אם בא לכם כרוב כבוש מבושל עם קימל, חרדל מתקתק, הלוואי שהיה קצת יותר חריף, חזרת לבנה במיונז, חסה, עגבנייה ופרוסות פריכות של בצל, בקר או הודו, אולי מעורב, ומה המשקל, 200 גרם או 400 גרם, תחליטו אתם, פרוסות הלחם יעמדו בכל החלטה שתקבלו. ממתקן האדים, לנגד עיניכם הרעבות, יישלף נתח גדול ומגרה וממנו ייפרסו פיסות בשר דקיקות. חלק עם שומן וחלק בלי. בעל מקצוע מקפיד בדברים האלה. ואז תתחילו לאכול. בין הביסים תנו שיניים בקורנישונים, אותם מלפפונים כבושים מלאי גבשושיות, שלרובן התל?אביבי הם מגיעים מפולין. יסלח לי אבא, אני לא זוכרת שבניו יורק ידעתי מצוינים כאלה.

עברו 18 שנה מאז שהלב של אבא הפסיק לעבוד. הוא הסתלק מהעולם לפני שהטלוויזיה הישראלית התחילה לשדר משחקים של האן.בי.אי, סופרבול בשידור חי, לפני שהתחילו לייבא קטשופ היינץ והרבה לפני שארה"ב שלו בחרה נשיא שחור. הו מאמא! הוא היה מת על זה. הלוואי שהייתי יכולה לקחת אותו, פעם אחת, לאכול ב"רובן", ושם, אחרי הביס הראשון, הם היו נכנסים ולרגע קצר, מפייס ומשביע הוא היה פוגש, ולו פעם אחת, את הילדים שלי.

חזרה לדף ראשי | לניוזלטר מתאריך: