21.11.2017
ג' בכסלו תשע"ח
ישראל היום
ארכיון מהדורה מודפסת וידאו החזון אודות העיתון פרסום צור קשר
21.11.2017
> לניוזלטר בתאריך
שתף ב-facebook | שלח לחבר
ליל סליחה ומחילה

סיור לילי בימי הסליחות בירושלים הוא חוויה ישראלית?רוחנית אחרת • מדי פעם נשמעים תקיעת שופר או קולות שירה מרטיטת לב • וכל סמטה מגלה תמונה מיוחדת

יעל לרנר (צילומים: דודי ועקנין)

הכותל המערבי מרגש כתמיד
נגינה ושירת פיוטים
תפילות בקבר דוד
צלחות מעוטרות בציטטות ב"תמול שלשום"
כנסיית דורמיציון
מתפללים לשנה טובה

ב??ן א?ד?ם מ?ה ל??ך? נ?ר?ד??ם
קו?ם ק?ר?א ב??ת?ח?נו?נ?ים
ש??פ?ך? ש??יח?ה ד??ר?ש? ס?ל?יח?ה
מ?א?דו?ן ה?א?דו?נ?ים

ימי הסליחות בירושלים אפופים באווירה מיוחדת. אווירה של קבלת האחר, של התחלה חדשה, של רצון למחילה וסליחה. החל משעות הערב המוקדמות מתחילות להגיע קבוצות קבוצות של אנשים בטפטופים קלים עד לשעת חצות ואילך, אז כבר מצטופף המון אדם ברחבת הכותל - חיילים כאזרחים, דתיים כחילונים, צעירים כזקנים, קבוצות של נשים ונערות, אשר יחד יוצרים פסיפס ישראלי?אנושי מרהיב. מדי פעם נשמעים תקיעת שופר או קולות שירה מרטיטת לב. כל סמטה מגלה תמונה אחרת, מעניינת יותר מקודמתה.

ישי שביט מ"בית שמואל", שאליו הצטרפנו, פשוט מאוהב בעיר הזו. כידען גדול הוא מספר לנו שבשכונות הירושלמיות הוותיקות היו מסתובבים בטרם עלה השחר בין בתי המתפללים ומעירים אותם לסליחות. "ס?ל?י?ח?ו?ת", הם קראו, מאיצים במתפללים לקום לא רק מהשינה הפיזית אלא גם מהתרדמה הרוחנית, שקל מאוד לשקוע בתוכה. "בן אדם, מה לך נרדם, קום קרא בתחנונים".

א?דו?ן ה?ס??ל?יחו?ת ב?ו?ח?ן ל?ב?בו?ת
ג?ו?ל?ה ע?מו?קו?ת ד?ו?ב?ר צ?ד?קו?ת
ח?ט?אנו? ל?פ?נ?יך? - ר?ח?ם ע?ל?ינו?

חודש אלול הוא החודש המסיים את 12 חודשי השנה בלוח העברי, לכן הוא נחשב זמן לחשבון נפש והכנה לקראת השנה הבאה. בזמני הסליחות נהוג לקרוא קטעי תפילה ולשיר פיוטים העוסקים בהבעת חרטה, בקשת סליחה ורחמים מאלוהים. הפיוטים מושרים בלחנים מרטיטי לב, ולראות קהל המונים שר מכל הלב, זו חוויה עוצמתית במיוחד. אותי אישית ריגשה קבוצת חיילים במדים ששרו ביחד, חילונים ודתיים כאחד, את "חטאנו לפניך, רחם עלינו".

סיורי הסליחות בירושלים כבר מזמן אינם נחלת הציבור הדתי בלבד. המוני אנשים מרחבי הארץ מנצלים את התקופה המיוחדת הזו לבקשת סליחה בין אדם לחברו ובין אדם לאלוהיו או פשוט לביקור בעיר המכשפת הזו, שבלילה היא מעניינת אפילו יותר ואפשר להסתובב בסמטאותיה העתיקות, לשוחח עם אנשים או להצטרף בנגינה או בריקוד ספונטני לאחת הקבוצות. ולמה דווקא בלילה? כי זהו זמן חסד, לא על חשבון העבודה אלא על חשבון הזמן הפרטי.

ש??יר ל?מ??ע?לו?ת
א?ש???א ע?ינ?י א?ל ה?ה?ר?ים
מ?א?י?ן י?ב?א ע?ז?ר?י

התחלנו לטפס על הר ציון, מתחילים להרגיש את הקור הירושלמי, מחיה נפשות לאחר הקיץ המהביל שעברנו, ברקע מתנוססת כנסיית דורמיציון היפהפייה, שנראית מבהיקה לאור הירח. מגיעים לקבר דוד. במקרה או שלא - פתוח. מכל עבר שומעים תפילות ופיוטים, קבוצת חיילים מקשיבה להרצאה של מדריך. ישי אומר שאין קשר בין דוד לסליחות, אך מכיוון שבמהלך הסליחות קוראים פסוקים מתהילים, נוהגים להגיע גם לכאן.

עוברים דרך שער ציון ומגיעים לארבעה בתי כנסת ספרדיים. קבוצת חיילות מאזינה לפיוטים ששר מאיר בנאי בקולו המלטף מטייפ קטן. מגיעים לכיכר בתי מחסה, וישי מסביר בחיוך כי אלה "מבנים יפים ששימשו כסל הקליטה הראשון" ליהודים שהגיעו ארצה במאה ה?18 והיו דלי אמצעים. במרכז הכיכר עומד בית רוטשילד המפואר.

ואז אנו מגיעים בהליכה נעימה למבואה של רחבת הכותל. ליד מנורת שמן מזהב שמוגנת בקוביית זכוכית מתאספת קבוצה שמתחילה לנגן ולשיר. לאט לאט מגיעים עוד ועוד אנשים שמצטרפים לשירה: האחד פורט על גיטרה, השני מצטרף במפוחית, השלישי תוקע בשופר, והשמחה רבה. לידינו מתחוללת תעשיית המרצ'נדייז: צמידי חוט אדום, בקשה לתרומות למען ילדי הדרום, צדקה. עומדים בתור בכניסה לכותל ואז מגיעים לגולת הכותרת: הקיר הזה, שגורם לנו להרגיש יהודים ישראלים. אני הטמנתי פתק ובו בקשה אחת לשנה החדשה. כמו שהתקופה הזו אמורה ללמד אותנו, בצניעות. שתהיה לכולנו שנה טובה.

חזרה לדף ראשי | לניוזלטר מתאריך: