21.11.2017
ג' בכסלו תשע"ח
ישראל היום
ארכיון מהדורה מודפסת וידאו החזון אודות העיתון פרסום צור קשר
21.11.2017
> לניוזלטר בתאריך
שתף ב-facebook | שלח לחבר
עתיקה ותוססת

מה קרה להרצל כשהגיע לבית שטרן? איפה טועמים שטרודל תפוחים משובח ברובע המוסלמי? • יש דברים שמגלים רק כשמסיירים בגינות הנסתרות של העיר העתיקה

יעל לרנר (צילומים: ליאור מזרחי)

רחבת כנסיית הקבר
בסטה של חולצות וניגודים ברובע המוסלמי
על גג השוק
ההוספיס האוסטרי
שטרודל וינאי משובח
להבה ויוני במסעדת איצי'קידנה בשוק מחנה יהודה

"יפו יפת ימים עיר קדומים", כתב ש"י עגנון, "אך היא משתנית והולכת לפי טיב יושביה". ישי שביט, מנהל מחלקת הסיורים של בית שמואל, אומר לי שלדעתו המשפט הזה מתאים יותר לירושלים, שבה הניגודיות, השוני, הסערות והזמן ממלאים תפקיד מרכזי.

בית שמואל שבירושלים הוא מרכז התרבות והחינוך העולמי ליהדות מתקדמת, שבו מקיימים, מלבד הרצאות, הופעות, סדנאות ועוד, גם את הסיורים הכי מעניינים ומגוונים בעיר הכל כך מרתקת הזו, ירושלים.

החלטתי לטעום קצת מהסיור בעיר העתיקה ובגינות נסתרות ולמצוא פינה של שקט בכל הבלאגן. החנינו את המכונית קרוב לעיר העתיקה, במתחם ממילא היוקרתי (בשבת סגור, כמובן; שלוש השעות הראשונות בחניון הן חינם, על השעה הרביעית תשלמו עשרה שקלים).

משם התחלנו לטייל לכיוון בית שטרן, מבנה משומר שנמצא ברובע אלרוב אל מול החומות ובו שוכנים סניף של רשת בתי קפה וחנות ספרים. על אבניו של המבנה רשומים מספרים מעוררי עניין: מתברר כי כאשר פירקו את הבית כדי להזיזו מספר מטרים לאחור, רשמו על כל אבן את מיקומה. גם היסטוריה נחמדה יש לבית: מדובר בבית משפחת שטרן משנת 1874, שבו ישן הרצל במשך ארבעה לילות כשקדח מחום ובית המלון בעיר היה מלא. בחנות הספרים תמצאו תערוכה קטנה על הרצל ופועלו, וכן אגף מיוחד לספרים על חוזה המדינה והציונות.

המשכנו לכיוון העיר העתיקה ברחוב מטופח שבו חנויות יוקרה לצד בתי קפה קטנים ונעימים - ומעל הכל מתנשא מנזר סן ונסן דה פול. יש כאלה שיגידו כי לא בטוח לטייל היום בעיר העתיקה. המלצתי היא לטייל במסגרת מאורגנת עם מדריך שמכיר היטב את האנשים ואת האזור.

משיח כן מבקר

נכנסנו דרך שער יפו לבית הקפה הנחמד שבגינת כנסיית המשיח. מדובר בכנסייה הפרוטסטנטית הראשונה שנבנתה בירושלים בעידן המודרני. הגענו לשם ביום ראשון, ישבנו לשתות קפה בגינה השקטה והקשבנו לשירת עשרות המאמינים שהגיעו למיסה. בנוסף אפשר למצוא במקום בית הארחה, בית קפה, בור מים צונן ומנהרה עתיקה שהתגלתה ב?1854, ויש המשערים כי היתה מנהרת המילוט של הורדוס.

מהכנסייה המשכנו לגג השוק: מכאן נשקף הנוף המרהיב והרבגוני של ירושלים, וכמובן כיפת הזהב. מומלץ להגיע לכאן בשעות הערב ולצפות בכיפה המוארת ובגגות העיר, תוך האזנה לפעמוני כנסיית הגואל ומנגד קריאות המואזין המסתלסלות.

בלב הרובע המוסלמי בעיר העתיקה נמצאת ישיבה קטנה. מוזר איך בינות לחוטי החשמל החשופים, הביוב הזורם והאווירה המחשמלת (תרתי משמע) פתאום שומעים תפילה ושירה יהודית. נכנסנו פנימה לבית הכנסת "ציון המצוינת" והצצנו בעשרות תלמידי הישיבה הלומדים בצוותא. הרובע המוסלמי הוא השכונה הענייה ביותר בירושלים, שהיא העיר הגדולה הענייה ביותר בארץ, מה שמסביר את ההזנחה. אבל אני נמשכת לשם בחבלי קסם, נהנית מהשווקים.

משם המשכנו לשוק עושי הכותנה שבכניסה להר הבית, שוק מהמאה ה?13, תקופת הממלוכים. עיתוי מעניין להגיע למקום, ערב הבחירות באיראן וההמתנה המתוחה לנאומו של נתניהו. אחד מהסוחרים, אבו איוב שמו, הזמין אותנו לקפה, ומובן שמיד פתחנו בשיחה על היחסים בין שני העמים, שיכלו לפרוח אילו רק היו פחות עקשנים. משם המשכנו לכותל הקטן שבצד שער הברזל בכניסה להר הבית. מדובר בהמשך של הכותל הגדול, וגם שם יש פתקים, קצת יותר באינטימיות, ואולי קצת יותר קרוב לאלוהים.

המשכנו לכיוון השוק, דרך החומוס הוותיק של אבו שוכרי ודרך חנויות קטנות ומעניינות, והגענו למה שבעבר שימש הוספיס אוסטרי וכיום פועל כבית הארחה לצליינים (בפינת רחוב ויה דולורוזה ורחוב הגיא). במקום כנסייה קטנה עם תבליטי 14 התחנות של הוויה דולורוזה לשימוש האורחים, תצפית מרהיבה מהגג וגולת הכותרת - בית קפה קטן בגינה קסומה שבו תאכלו את השטרודל הכי משובח שטעמתם מימיכם, כזה שהתפוחים בו לא קלופים והבצק פריך. אירופה בלב הרובע המוסלמי.

אירוניה ירושלמית

משם פנינו לרובע הנוצרי, לוויה דולורוזה, ובדרך חלפה על פנינו תהלוכה ססגונית של צליינים. עצרנו אצל אל?אמד, בעליה של חנות קטנה שבה תמצאו את כל סוגי החלווה (את טעמה הייחודי של חלוות הדלעת לא אשכח במהרה). ברחוב הנוצרים חלפנו על פניה של מאפייה שבה תנור העשוי כולו לבני מלח. ישי אומר שזה נותן ארומה וטעם אחר למאפים.

לקראת סוף הסיור עברנו בבסטה קטנה של מוכר חולצות לתיירים, שיותר מכל ייצג בעיני את הניגודיות, האירוניה וההומור של ירושלים. מצד אחד, "לשחרר את פלשתין", מהצד השני "העוזי של ישראל". חייכתי והבטחתי למוכר הנחמד לחזור ולבקר.

חזרה לדף ראשי | לניוזלטר מתאריך: