English
19.06.2013
י"א בתמוז תשע"ג
 ישראל היום
ארכיון מהדורה מודפסת וידאו אזורי הפצה החזון אודות העיתון פרסום צור קשר
19.06.2013
> לניוזלטר בתאריך
שתף ב-facebook | שלח לחבר
4 חודשי מאסר לגננת ששכחה ילד ברכבה

בת 54 מאבו גוש תישלח למאסר • השופטת בגזר הדין: "זהו מעשה קשה שכאבו משליך לכל צד" • משפחת הגננת תפצה את הורי הילד

עדנה אדטו, כתבתנו לענייני משפט

הגננת שכחה את הילד ברכב והמשיכה בשגרת היום בגן
|
צילום: יהושע יוסף (אילוסטרציה)
בית משפט השלום בירושלים גזר ארבעה חודשי מאסר בפועל על חייריה עותמן סלטי, גננת מאבו-גוש, שהורשעה בגרימת מוות ברשלנות. לפני כשלוש שנים, שכחה סלטי ילד כבן חמש במושב האחורי ברכבה - עד שמת.

הגננת הודתה כי במשך כל יום עבודתה בגן הילדים, לא נזכרה שהשאירה את הילד ברכבה, למרות שהבחינה בהיעדרותו מהגן. הילד היה נעול בתוך רכבה במשך כשש שעות, ועליית הטמפרטורה בתוך הרכב גרמה למותו. 

הגננת בת 54, נשואה ואם לשבעה ילדים, לקחה על עצמה אחריות מלאה לביצוע העבירה והביעה צער וכאב רב. למרות שהיא מגדירה את עצמה כאדם אחראי, היא הבהירה כי באופן לא מובן לה ובהיסח הדעת,  שכחה את הילד שאספה ברכבה.

לאחר האירוע נערכה סולחה בסיוע מועצת הכפר, בה הוחלט כי משפחת הנאשמת תפצה כספית את משפחת הילד המנוח. במסגרת פשרה בהליך גישור בביהמ"ש המחוזי בירושלים, נקבע סכום פיצוי בסך 800 אלף שקלים ששילמה המשפחה, בנוסף שילמה הגננת 75 אלף שקלים להורי הילד.

התובע עו"ד בני ליבסקינד, הדגיש כי "מדובר במעשה רשלנות חמור, שהוא בבחינת חלום בלהות לכל הורה השולח את ילדו לגן וסומך ידיו על הגורמים המטפלים בו בהפקידו בידיהם את היקר להורה מכל. לא די שהנאשמת שכחה את הילד ברכבה, אלא גם כאשר הבחינה שהילד לא הגיע לגן, היא לא נזכרה כי נשאר ברכב, וגם כשגילתה אותו בסוף יום עבודתה חסר חיים ברכב.

התובע הוסיף: "הנאשמת לא פעלה כאדם נורמטיבי כשנמנעה מלהזעיק את כוחות ההצלה, הורי הילד או אדם אחר בסביבה - אלא הוציאה את הילד מרכבה, הניחה אותו על המדרכה, והשאירה אותו תחת עץ סמוך לגן הילדים".

השופטת ציינה בגזר הדין כי אינה סבורה שיש בעונש מאסר בעבודות שרות כדי לבטא את העונש ההולם את מכלול הנסיבות, אלא יש להטיל עליה עונש מאסר בפועל, שיהלום את תוצאתו הקשה של המעשה שביצעה, קיפוח חיי ילד.

השופטת אילתה זיסקינד כתבה בגזר הדין: "מדובר במעשה קשה שכאבו משליך לכל צד. אבי המנוח העיד לפני בכאב נוגע ללב, בסערת רגשות, רעד ובכי על אובדן ילדו הקט, בתארו כיצד מזה שלוש שנים לו ולאשתו אין מנוח, הם אינם ישנים, מתקשים להמשיך בחיי השגרה בבית,  בימי חול או חג,  שילדם אינו מש מזיכרונם,  חפציו בבית מעלים זכרו. האב שמירר בבכי הביא עמו ילקוט ונעל של הילד, וכאבם ללא נחמה".
חזרה לדף ראשי | לניוזלטר מתאריך: