זה קרה בערב שבת האחרון. השעה היתה 20:00. סבטלנה יגודייב, בתה שושנה ואלכסנדרה רובינוב יצאו לסעודת ערב שבת עם קרובים. הן חצו את הכביש במעבר חציה. אבל נהג פראי - על פי החשד שושן ברבי שהמצוד אחריו טילטל השבוע את כל המדינה - דרס את שלושתן ונמלט מהמקום כשהן מוטלות על הכביש, מדממות למוות. מדינה שלמה לא הבינה איך הגענו לכך. נשיא המדינה ביטא, כך נראה, את רגשות הציבור כאשר קרא להתייחס לעבירת הפגע וברח כאל רצח. מסקר המופיע בגיליון זה עולה כי הוא ביטא בדבריו הסכמה ציבורית רחבה.

*   *   *

בשנת 2001 כיהן השופט מישאל חשין בתפקיד המשנה לנשיא בית המשפט העליון. הוא נדרש אז לסוגיית תאונות הפגע וברח באחד מפסקי הדין שלו. "עבירה של הפקרה אחרי פגיעה... עבירה קשה ומכוערת היא. כולנו ידענו מה נזק יכול שייגרם לאדם בתאונת מכוניות... והנה מוצאים אנו את הנוהג ברכב שהיה מעורב בתאונה נס על נפשו ומותיר את הנפגע מאחוריו מתפתל בייסוריו ואין מושיע. מעשהו זה של הנוהג הבורח פוגע בשורשי הסולידריות החברתית והאישית המינימלית לקיומה של חברה תקינה; בריחתו של הנהג מן המקום היא מעשה אנטי-חברתי ואנטי-מוסרי מובהק וראוי הוא כי ייענש בכל חומרת הדין".

רצה הגורל ו-9 שנים לאחר התבטאות זאת מצא את מותו בנו של חשין, שניאור, באותה דרך נוראה. טל מור, צעיר שחזר מבילוי לילי לאחר ששתה ועישן סמים, נכנס למכוניתו וגרם לתאונה. חשין שרכב בשול הדרך, לבש בגדים זוהרים ואופניו היו מצוידים באמצעי תאורה, נפל קורבן לפגיעת מכוניתו של מור. הוא הוטח על מכסה הרכב, משם לשמשה הקדמית שנופצה ונפל חזרה לשול ומת.

טל מור לא עצר את רכבו, לא ניסה להגיש עזרה לחשין ולא הזעיק כוחות הצלה. במקום זאת ברח הביתה, כיסה את השמשה הפגועה באמצעות בד והודיע לסוכן הביטוח שלו שהחליק עם רכבו בקרבת ביתו ופגע בעץ. ואם לא די בזה, למור לא היה באותה עת רישיון נהיגה בתוקף, ולכן גם לא פוליסת ביטוח.

מור הורשע בעבירות של הריגה והפקרה. השופט זכריה כספי פסק: "גם אם הנאשם הוא צעיר ברוך כישרונות, מחונן ועשה טוב בעבר, כפי ששמעתי על אודותיו, לא אוכל לראות בו, בעת האחרונה, צעיר נורמטיבי על בסיס ההתנהלות שלו". מור נשלח ל-12 שנות מאסר בפועל, הוטל עליו עונש מאסר על תנאי למשך שנתיים, רישיונו נשלל לתקופה של 20 שנים ונגזר עליו לשלם סכום של 30 אלף שקלים למשפחתו של חשין. מור הגיש ערעור על העונש.

בין הריגה לרשלנות

העונש הכבד - יחסית - שהוטל על מור הוא תוצאה של מה שמסתמן כשינוי מהותי במערכת המשפט, שבשנים האחרונות מנהיגה קו ענישה חמור יותר נגד נהגים שדרסו והפקירו את קורבנותיהם מדממים על הכביש.

בנובמבר 2011 עבר תיקון ל"חוק ההפקרה אחרי פגיעה" כדי להילחם בתופעה הבעייתית של תאונות הפגע וברח. ח"כ זאב בילסקי היה בדוחפים להחמרת הענישה. השבוע הוא כינה זאת במאמר שפירסם ב"ישראל היום" - "במלחמה כמו במלחמה".

לפי הנוסח החדש, נהג פוגע שמפקיר את הפצוע דינו הוא שבע שנות מאסר, ובמקרה שבו הנהג הפוגע מפקיר מת או אדם עם חבלה חמורה, דינו הוא 14 שנות מאסר. גם רמת הענישה הוחמרה - בין שמדובר "רק" בסעיף גרימת מוות ברשלנות ובין שמדובר בסעיפי הריגה והפקרה. כיום אנשים שמואשמים בהריגה ובהפקרה בתאונות דרכים יכולים למצוא עצמם בכלא גם 12 ו-16 שנים.

אבל זה לא החוק היחיד שמנסה להתמודד עם המציאות הקשה: חוק חדש מסדיר את מעמדם של קרובים של נפגעי תאונות דרכים. זה היה הלקח מחתימת הסדר הטיעון עם הנהג שדרס את שחר גרינשפן, שכיום יכולה לתקשר עם משפחתה רק באמצעות תנועות עפעפיים. הנהג הדורס קיבל בעיסקת טיעון קנס של 1,000 שקלים - ולמשפחתה לא ניתן כל מעמד בדרך לחתימה על העיסקה. כעת יוכלו קרובי קורבן התאונה להתנגד לעיסקה.

מתי אירע השינוי בנוגע לנהגים שגורמים לתאונות דרכים קטלניות? אם מנסים לשים את האצבע על פסק הדין פורץ הדרך, אפשר לציין את תאונת הדרכים המזוויעה בצומת גינתון במארס 2007.

ירון ברכה ואחיו חזרו מבילוי בחתונה. ירון נהג בהשפעה של קוקאין, קנאביס ואלכוהול. הנהג השיכור והמסומם נהג במהירות של 171 קמ"ש כשחצה את הצומת באור אדום. רכב המאזדה של ברכה פגע ברכב יונדאי שהוביל פועלים לעבודה. התוצאה: ברכה גרם למותם של שישה - אחיו וחמישה מנוסעי היונדאי. ברכה טען כי אחיו המנוח אייל הוא שנהג ברכב.

בית המשפט לא קיבל את טענתו ומצא אותו אשם בהריגה. העונש: 16 שנות מאסר בפועל ושלילת רישיונו לצמיתות.

יש צורך בעשיית סדר בשלל המושגים. תאונה שמסתיימת עם הרוגים עשויה להוביל לכמה תסריטים. באחד הנהג הפוגע מואשם בגרימת מוות ברשלנות. העונש המקסימלי במקרה זה הוא 3 שנות מאסר. בתסריט החמור יותר הנהג הפוגע מואשם בהריגה, שעליה העונש המקסימלי הוא 20 שנות מאסר. בתאונות פגע וברח נכנסת לתמונה גם עבירת ההפקרה.

גרימת מוות ברשלנות היא מקרה שבו אדם גרם לאסון בשוגג או בהיסח הדעת, גם אם נהג על פי החוק. הריגה נקבעת במקרים של נהיגה חסרת אחריות בהשפעת סמים ואלכוהול אך גם שלא בהשפעתם.

עו"ד גל וולף מדגיש את ההבדלים: "בגרימת מוות ברשלנות, פגעת במישהו אבל לא היה בהתנהגותך יסוד של אדישות. בהריגה נדרש יסוד נפשי של אדישות לתוצאה. אם נניח יתברר שהחשוד שושן ברבי נסע במהירות של 100 קמ"ש בתוך העיר ועבר באור אדום, הרי קיים סיכוי סביר מאוד שזה יגרום לפגיעה באנשים. אם נהג עולה לרכב שיכור או מסומם, יאשימו אותו בהריגה, מפני שהוא יודע שאסור לנהוג במצב כזה. ברור לו שהסיכוי לתאונה גדל, ובכל זאת הוא אדיש לסכנה", הוא מסביר.

בהקשר זה ראוי להזכיר גם את "החוק להבניית שיקול הדעת בענישה", שנכנס לתוקף ב-10 ביולי, לפני חודש וחצי. זהו ניסיון לתת קווים מנחים לשופטים לגבי אופן קביעת העונש.

גם מי שלא נהג אשם

לפני שש שנים נהג נאור ללוש ברכב כשלצידו ישבה בת זוגו, ליאת סלמן. השניים שבו מבילוי. ללוש איבד שליטה על רכבו כתוצאה מנהיגה במהירות גבוהה מדי, סטה מהנתיב והתנגש בעץ. סלאמן נפטרה וללוש הורשע בגרימת מוות ברשלנות.

אלא שבית המשפט הקל מאוד בעונשו בשל נסיבות המקרה. העובדה שלא שתה לפני שהתיישב ליד ההגה ושהמנוחה לא היתה חגורה, תנאי השטח הבעייתיים במקום התאונה והאופן הקשה מאוד שבו קיבל ללוש את מותה של בת זוגו הובילו את השופטים לגזור עליו עונש קל - רק 6 חודשי עבודות שירות ועוד שנה מאסר על תנאי. בנוסף, רישיונו נשלל ל-15 שנים והוא נקנס בסכום של 3,600 שקלים.

ולמרות זאת, ארבעה עורכי דין שעימם שוחחתי תמימי דעים שבשנים האחרונות יש החמרה בולטת מאוד בענישה על גרימת מוות בתאונות, בין שמדובר בגרימת מוות ברשלנות ובין שמדובר בהריגה.

"עד לפני כמה שנים היית מקבל מקסימום 6 חודשי עבודות שירות על גרימת מוות ברשלנות. היום אתה מקבל מינימום חצי שנת מאסר, ולרוב יותר מזה. בעבר על הריגה בתאונות דרכים היו מקבלים עד שנתיים מאסר, כיום זה יכול להסתיים גם ביותר מ-10 שנות מאסר".

עדות להחמרה בענישה בנושא תאונות הפגע וברח אפשר לראות בפסק דין תקדימי, שקבע כי נוסע שישב ליד נהג פוגע אשם אף הוא בעבירה.

זהו למשל המקרה של שלום ימיני. באוקטובר 2008 נהרגה מיטל אהרונסון וחברתה מלי יזדי נפצעה קשה ונותרה מרותקת לכיסא גלגלים, לאחר שהשתיים נפגעו ברחוב אבן גבירול בתל אביב מרכב דוהר שלא ציית לרמזור אדום. הנהג שי סימון המשיך בנסיעתו הפרועה והפקיר את הפצועות. סימון שהורשע בין היתר בהריגה ובהפקרה לאחר הפגיעה, נשלח ל-20 שנות מאסר. החידוש היה שעל ימיני, שישב לצידו ברכב, נגזרו 5 שנות מאסר.

ימיני הגיש ערעור בטענה שהאשמה שלו בטלה בשישים או אף לא קיימת בהשוואה לסימון. אבל בית המשפט בערכאה ראשונה חשב אחרת: הוא הרחיב את תחום האחריות בעבירת ההפקרה. ימיני, קבעו השופטים, לא עשה דבר כדי למנוע מסימון מלהימלט מזירת האירוע ולכן האשמה רובצת גם על כתפיו. הוא הורשע בסיוע לעבירה, ועם זאת עונשו הופחת למאסר בפועל של שנתיים וחצי.

לעו"ד אלעד שור יש עמדה שונה מהמקובל, אבל תואמת את המצופה ממי שמגן על נאשמים בעבירות הללו: "לדעתי, ככל שמחמירים יותר עם אנשים במקרים של גרימת מוות ברשלנות, דווקא יש יותר מקרים של הפקרת פגועים בשטח".

אחת הבעיות היא שלפי החוק מותר לפסוק עבודות שירות רק לתקופה של עד חצי שנה. מעבר לכך העונש הופך אוטומטית למאסר בפועל. לפני כשנה הציעה לשכת עורכי הדין כי במקרה של גרימת מוות ברשלנות, אפשר יהיה לגזור גם שנה של עבודות שירות, כדי שאנשים לא ייכנסו לבית הסוהר. היוזמה נעצרה. "בכל הנוגע למלחמה בתאונות הדרכים, עובדים המון עם הבטן ופחות עם הראש, זה לא פופולרי כיום לבוא בגישה סלחנית לתאונות. לכן ח"כים ומשפטנים תומכים במגמת החמרה", אומר שור.

הנה סיבה אפשרית לכך: נכון ליום רביעי השבוע, בשנת 2012 נהרגו 182 בני אדם בכבישי ישראל, מאז קום המדינה 31,491 בני אדם, ומהם 4,917 ילדים. סעו בזהירות.