26.03.2017
כ"ח באדר תשע"ז
ישראל היום
ארכיון מהדורה מודפסת וידאו החזון אודות העיתון פרסום צור קשר
26.03.2017
> לניוזלטר בתאריך
שתף ב-facebook | שלח לחבר
"אני זוכר שהיינו כל הזמן רעבים"

בעקבות הכתבה על מעלליו של ר' שלמה הלברנץ בקהילת "לב טהור" בקנדה, שפורסמה בשבוע שעבר, הגיעו למערכת "ישראל היום" עדויות נוספות על המתרחש במקום • א' (22), היום חייל בשריון, ברח מהקהילה בגיל 14, אחרי שנחשף לשורת התעללויות ואחרי שאחותו בת ה-13 חויבה להינשא • לאה שיינדל גולדמן (18) נמלטה עם בעלה במבצע בריחה מתוחכם, כשהיא בהריון, ומסתתרת עד היום באירופה • משטרת ישראל: "חומרי החקירה שנאספו והעדויות שנגבות בימים אלו מועברים לאגף החקירות והמודיעין ומטופלים במסגרת שיתוף הפעולה עם רשויות החוק הקנדיות" • קהילת "לב טהור": "הכל טענות שקריות של אויבינו הציונים והחרדים" • כתבה שנייה בסידרה

אמילי עמרוסי

לאה שיינדל ובני משפחתה, אי שם באירופה. גם עכשיו היא עדיין מכוסה כולה מכף רגל ועד ראש
הרב שלמה הלברנץ. "מחזיק את האנשים שעות במדיטציות וריקודים"
|
צילום: מתוך הטלוויזיה הקנדית
לאה שיינדל. "התחלתי להבין שגדלתי כל החיים בתוך כת"
אחת מנשות "לב טהור". מחתנים מתוך ראייה פוליטית ואינטרסים של הקהילה

בשבוע שעבר הבאנו כאן את העדויות המטלטלות על המתרחש בקהילה החרדית "לב טהור", הנמצאת בעיירה קטנה במחוז קוויבק שבקנדה: כ-250 איש, מרביתם ישראלים, ובהם יותר מ-100 ילדים, מתגוררים במתחם הקהילה ומצייתים למנהיג הכל-יכול, שלמה הלברנץ. על פי העדויות, הלברנץ משיג שליטה בחברי הקהילה תוך כדי שימוש באיומים ובעונשים; מחתן בכפייה קטינים וקטינות מגיל 14; עורך גירושים ונישואים כפויים בין חברי הקהילה; מפריד בכוח בין הורים לילדיהם, מגיל חצי שנה ומעלה, כל אימת שההורים אינם מצייתים לו, למשך חודשים ושנים; מטיל נידויים וחרמות; מטיל קנסות בכסף או ברכוש ומשתמש במזון כאמצעי ענישה; קובע דיאגנוזות פסיכיאטריות לרבים מחברי הקהילה וכופה שימוש בתרופות פסיכיאטריות; מאלץ חברים בקהילה להתנתק מהמשפחה בישראל, ועוד ועוד.

בעקבות הפרסום בשבוע שעבר הגיעו למערכת "שישבת" עדויות חדשות על המתחולל בתוככי הקהילה. כך, למשל, עדותו של א', היום בן 22, חייל בשריון, שברח מ"לב טהור" בגיל 14 וחצי. אחותו ר' הצטרפה אליו מאוחר יותר, ושניהם חיים היום בישראל ואינם מקיימים אורח חיים דתי. אמם ושני אחיהם הקטנים נשארו ב"לב טהור" עד היום, והם מסרבים להכיר בא' כבן משפחתם בגלל היותו "כופר".

הוא גדל במשפחה של חוזרים בתשובה בצפון הארץ. אמו התגרשה וקיבלה הצעה לשידוך עם אדם שחי בקהילה, ולאחר שיחות טלפון ממושכות מאנשי הקהילה השתכנעה לנסוע לקנדה ולנסות לממש את השידוך. היא קיבלה את הסכמת אביהם הביולוגי של ילדיה לקחת איתה את הארבעה: א' בן ה-14, ר' בת ה-12, ושני אחים נוספים בני 10 ו-6.

"כשהגענו, קיבלו את פנינו שלוש נשים, עטופות בגלימות שחורות, שדיברו רק עם אמא שלי", משחזר א'. "ביום השני ביקשו ממני לבוא לשיחה עם הרבי. ישבתי איתו לשיחה של ארבע-חמש שעות. הייתי בן 14. הוא סיפר לי שמגלים לו סודות מהשמיים, שהוא לא מאמין בתנ"ך ובגמרא, אלא רק בקבלה. אמר שהוא אדם קדוש, שהוא מכיר את אמא שלי מהגלגול הקודם ושהיא אישה מאוד מיוחדת.

"אני זוכר שהיינו כל הזמן רעבים. היה אסור לקנות אוכל בחנויות שבחוץ, אמא שלי עשתה את זה פעם אחת וקיבלה נזיפה. לפעמים היינו דופקים בדלת של השכנים ומבקשים לחם וחלב. בערב שבת אין סעודה בבתים, כולם מגיעים לטיש ומסתכלים על הלברנץ אוכל. הוא יושב בראש השולחן, ופתאום הוא כאילו נרדם. החסידים אומרים שברגע הזה מגלים לו סודות מהשמיים".

אמו של א' נפגשה עם המיועד לשידוך במשך כמה ימים ונישאה לו. הוא היה מבוגר ממנה בשנים רבות, אב ל-14 ילדים מנישואיו הקודמים, וחי ב"לב טהור" תקופה ממושכת. הוא התגרש בהוראת הלברנץ; ילדיו נישאו כשהיו בני 13 ו-14, בהוראת הרבי, כמובן.

הנישואים החדשים לא החזיקו מעמד: אמו של א' התגרשה לאחר חודשים ספורים. לדברי א', המטרה היתה למשוך את אמו לכת באמתלת השידוך, כדי להשאירה שם.

היו שם דברים שנראו לך חריגים?

"המון. אני הייתי מרדן ולא הסכמתי לעשות את כל מה שהם ביקשו, אבל האחים הקטנים שלי עשו הכל. חייבו אותם, וגם את אמא שלי, לגלח את הראש בתער בכל יום שישי. אני זוכר תפילות מוגזמות, חמש שעות כל תפילה. האחים שלי היו נעלמים מהבית למשך שעות, לא יודע לאן. כשסירבתי להגיע לשיחה אישית עם האדמו"ר, העוזרים שלו איימו עלי שרוח הקודש של הרבי תפגע בי.

"בכלל, היו המון איומים לעונשים ערטילאיים ואווירה של פחד. כשאחותי דיברה עם אחד האחים החורגים, הבן של הבעל החדש של אמא שלי, האדמו"ר העניש אותה באיסור לצאת מהבית כמה ימים. אותו אח חורג אמר לה שאמא שלי ואבא שלו מקבלים מהרבי כדורים באופן קבוע, בגלל מחלת נפש".

ר', האחות, היתה בת 12 כשהגיעו לקהילת "לב טהור". א' מספר כי פחות משנה אחר כך, בגיל 13, היא חויבה להינשא. כשסירבה, איים עליה הלברנץ כי ינתק אותה ממשפחתה וישלח אותה בגפה לישראל, או שהיא תישלח לגור בבית של משפחה אחרת למשך שנה. כשהעזה לצאת מביתה ללא שאל ורעלה, נכלאה בבית למשך שבועיים, כעונש.

"באחת הפעמים הוחלט להסיר ממנה את יצר הרע, שמונע ממנה ללכת עם הלבוש הנהוג במקום. הרבי קרא לה ולאמא שלי ללשכתו, והורה לאמא להרביץ לה בגלל שאינה הולכת בצניעות. זה נעשה בנוכחות כמה מהעוזרים של הרבי. כשאמא היכתה אותה, הוא אמר לה שהמכה אינה חזקה מספיק, ודרש ממנה להכות חזק יותר".

א' הצליח להימלט מהקהילה, בסיוע אנשים שהכיר. כמה חודשים אחריו נמלטה גם אחותו ר'. "כשפגשתי אותה בארץ היא ברחה ממני. מי שליווה אותה אמר לי שהיא בהשפעת כדורים ושאתן לה זמן להסתגל. היא לא סיפרה לי לגמרי מה עשו לה שם, אבל היתה מחורפנת לגמרי.

"הקשר שלנו עם אמא שלי ועם שני האחים שלנו נותק לחלוטין. לפני כמה שנים קיבלתי ממנה מכתב שבו היא כתבה שאני כופר ומגיע לי ללכת לגיהינום, והודיעה לי על ניתוק כל קשר בינינו. כשניסיתי לדבר איתה בטלפון, היא אמרה לי שהיא לא מעוניינת לדבר איתי".

א' מוכר על ידי שלטונות צה"ל כחייל בודד. יש לו "משפחה מאמצת", שמארחת אותו בשבתות ובחופשות. בימים אלה הוא כותב ספר שבו יגולל את כל מה שעבר ב"לב טהור".

הבריחה של לאה שיינדל

מי שחיה ב"לב טהור" מאז לידתה ונחלצה משם בזכות בעל ערני, במבצע בריחה מתוחכם, היא לאה שיינדל לבית גולדמן, בת ה-18. הוריה הגיעו לכת לפני כמעט 20 שנה, והיא עצמה לא מכירה דבר אחר זולת החיים ב"לב טהור". את הגלידה הראשונה בחייה טעמה במקום המסתור בצפון אירופה, לאחר שהצליחה לברוח מהקהילה עם בעלה. גם דודה, אחיו של אביה, נמצא ב"לב טהור" עם משפחתו זה 20 שנה.

מגיל 3 היא עוטה כיסוי שחור על כל גופה, מלבד הפנים. יש לה 13 אחים ואחיות. אמא שלה רק בת 35, וכבר סבתא לנכדים. בגיל 16 שודכה לאה שיינדל, במצוותו של הלברנץ, לאדם ברודזבסקי, חוזר בתשובה בן 25, שהגיע ל"לב טהור" כרווק, והלברנץ החליף את שמו לנחמיה בן ציון. לפני שמונה חודשים, כשהיתה בהריונה הראשון, ברחו בני הזוג למדינה אירופית.

למרות הפחד מידו הארוכה של הלברנץ, הסכימה לאה שיינדל להיפגש איתי ולספר את סיפורה. על ברכיה בנה התינוק. גם עכשיו, כשכבר אינה חלק מ"לב טהור", היא עדיין עוטה את התלבושת שהורגלה בה מילדות: מכוסה כולה, מכף רגל ועד ראש, לבד מהפנים. וגם עכשיו היא לא מסוגלת לכנות את הלברנץ אלא בשם "הרבי".

"מייד כשבעלי הגיע לקהילה הוא הרגיש שמשהו לא בסדר. הוא חזר בתשובה בגיל 19 וחיפש יהדות חזקה, הלכה בלי פשרות. ב'לב טהור' יש שיטה של הקפדה בהלכה, אבל אף אחד לא באמת הולך לפי השיטה הזאת. הם רוצים להתפלל לפי החסידות ארבע שעות, אבל אף אחד לא מגיע בזמן לתפילה ואף אחד לא נשאר עד הסוף.

"הדרך של 'לב טהור' הופכת קיצונית יותר ויותר עם השנים, אבל ההקפדה היא רק על מה שרואים בחיצוניות. דיני הצניעות והכשרות החמירו כשהקהילה עברה לסנט אגט. אני זוכרת שכאשר היינו ילדים, אכלנו ממתקים, שיחקנו יחד ילדים וילדות. היום אין שם גם את זה.

"שנה אחרי החתונה נחמיה החליט שכדאי שנעזוב את המקום. הוא נפגש עם הרבי, הודיע לו שהוא מעדיף לגור במקום אחר והבטיח לו שהוא עדיין יישאר חסיד שלו, ואפילו יכחיש את השמועות שיש לגבי המקום. הרבי צעק עליו שאם הוא יוצא, אין לנשמה שלו שום תקווה. שגם אם יצליח בתורה, ביום המיתה הנשמה שלו הולכת לכף הקלע מייד".

לאה שיינדל מספרת כי בעקבות השיחה היא נלקחה לבית אחר, "כעונש על חוצפתו של בעלה", והלברנץ התחיל לדבר עם הבעל על מתן גט. הוא ניסה לשכנע אותו שגירושים הם מצווה גדולה. אחר כך איבחן שיש לו הפרעת אישיות גבולית והכריח אותו להישבע בפני בית הדין של הקהילה שלעולם לא יעשה נגדה שום פעולה.

בשטר קבלת השבועה חתם נחמיה כי הוא מקבל על עצמו נידוי "ולהיות ארור ככל האלות והקללות הכתובות בספר הברית אם אדבר או אספר עם שום אדם שבעולם, שום דיבור שיכול לגרום היזק בממון או בגוף לאדמו"ר שליט"א או לקהילת 'לב טהור'". היום, כאדם חופשי, הוא עדיין חושש: השבועה, אקט דתי חד-משמעי, מטילה עליו מורא. גם הפחד שהלברנץ יכול לגרש אותו מאשתו בהינף טלפון: הוא לא עונה לשיחות לא מזוהות.

"אחרי העונש שקיבלנו, כשהרחיקו אותי מנחמיה ושמו אותי בבית אחר, החזירו אותי הביתה", מספרת לאה שיינדל. "בעלי הבין אז שחייבים לברוח, והתחיל לדבר איתי בעקיפין על הבעיות במקום הזה. בגלל השבועה, היה אסור לו להגיד דברים רעים על 'לב טהור', אז הוא פשוט הסביר לי מה זאת כת ואיך כתות עובדות. התחלתי להבין שגדלתי כל החיים בתוך כת. מי שנכנס נפל למלכודת בגלל שהוא חלש וזקוק לתמיכה. מה שהרבי עושה זה שליטה במוח שלהם: אנשים שם מרגישים שמשהו סביבם לא בסדר, אבל הם לא מסוגלים לצאת.

"אני מכירה מישהו שגר שם ובוכה כל לילה, אבל הוא לא יוצא, כי הוא שוכנע שזה החינוך הכי טוב לילדים שלו. אני ונחמיה החלטנו לצאת כי רצינו לגדל את הילדים שלנו כבני חורין. תיכננו את הבריחה כמו מבצע צבאי. שמרנו את זה בסוד מהמשפחה שלי. סידרנו מישהו שייקח אותנו במכונית בדיוק כשהחשיך. ההורים של נחמיה העבירו לנו כסף. הגענו לשדה התעופה בדקה האחרונה לפני שהמטוס ללונדון המריא. בלונדון שוב החלפנו מטוס - עלינו לטיסה ברגע האחרון לפני ההמראה. הכל היה מתוכנן".

השבת יוצאת בראשון בבוקר

אמו של אדם-נחמיה, ד"ר גיל-לי גל, היא פסיכולוגית ישראלית המתגוררת באירופה ומנהלת שם קליניקה פרטית. "בפעם הראשונה שהגעתי לקהילה, אמרתי לעצמי שזו צורת חיים מוזרה אבל לגיטימית", היא מספרת. "אם גבר נכנס לבית, כל הנשים בורחות לחדר אחר או מפנות את הפנים לקיר. כשכל המשפחה יושבת לסעודה, יש מחיצה בין גברים לנשים.

בחתונה של הבן שלי אמרתי שלא הייתי מסכימה לחיות כך בשום מצב, אבל שהם לא מזיקים. רק אחר כך התחלתי להבין שמתנהלת שם מערכת חזקה של שליטה, ענישה, הפחדות. נורמה של חיתון נערות בגיל 14 ו-15. בנות שלא ראו גבר בחיים שלהן, בנות שלא בשלות לנישואים, לא פיזית ולא רגשית. הוא מחתן אותן מתוך ראייה פוליטית, אינטרסים של הקהילה. אם היה לו כסף לדירות, הוא היה מחתן את כולם כבר מגיל בר מצווה.

"ההערצה האינסופית שהלברנץ מטפח סביבו היא בגדר עבודה זרה. אדם שאין לו אפילו הסמכה לרבנות הכריז על עצמו כאדמו"ר, כותב ספרים שהוא מגדיר כקדושים ומחייב את החסידים שלו ללכת לאחור כשהם יוצאים מהחדר, כדי לא להפנות לו את הגב".

לפי הידע שלך כפסיכולוגית, איך משיגים כאלה רמות של שליטה וציות?

"על ידי מניפולציות מאוד פשוטות. הוא מחזיק את האנשים שעות במדיטציות וריקודים, בלי לאפשר להם לישון. הוא מוציא את השבת ביום ראשון לפנות בוקר. המשגיחים נועלים את הדלתות של בית המדרש כדי שאף אחד לא יוכל ללכת הביתה לפני כן. אדם שמוחזק בחוסר שינה נכנס למצב של טרנס, וגלים של היפנוזה וחלימה הופכים להיות דומיננטיים".

לדברי ד"ר גל, "הלברנץ יודע, אינטואיטיבית, מה משפיע על אנשים. כל דיקטטור יודע. כמו שברוסיה הקומוניסטית שלחו אנשים לסיביר והפרידו אותם מהמשפחה שלהם כדי לשבור אותם, גם ב'לב טהור' נוהגים להפריד משפחות. גם בקומוניזם נהגו לאבחן אנשים בריאים כחולי נפש. הוצאת הילדים מרשות הוריהם היא עניין שבשיגרה: כשהבן שלי התחתן, אשתו היתה בקושי בת 16, וכבר ביקשו מהם לשמור על ילדה בת 4 שהוציאו מבית אחר".

שוחחת עם הלברנץ ממושכות. מה ההתרשמות שלך ממנו?

"הוא אדם מאוד משכיל, אבל מבחינה רגשית הוא ברמה של ילד קטן. אלים ואכזרי? באותה מידה שאפשר להגיד על בן שנתיים-שלוש שהוא אלים ואכזרי. הוא די תמים. הקבוצה שסובבת אותו אולי אלימה. הכת כבר לא בשליטתו, זה גולם שקם על יוצרו. הבן שלו נחמן משליט אימה. אני חושבת שהרבי יודע מה קורה, אבל הוא מדחיק".

אני שואלת את לאה שיינדל על העדויות לגבי האלימות. היא שותקת. לדעתה, אלימות כלפי ילדים במקום אינה קשורה בהכרח להלברנץ, אלא מתבצעת ביוזמת ההורים. על נעילת נעליים קטנות ממידת הרגליים היא אומרת: "אם נתנו לילד נעליים שאינן במידה שלו, זה לא מתוך כוונת התעללות או ניסיון להשיג ציות, אלא מתוך הזנחה ועוני".

"החרדים עוזרים לנו"

קרובי משפחתם של אנשי "לב טהור" שנמצאים בישראל חרדים לגורל יקיריהם. אורית כהן, עודד טוויק וחלי (השם המלא שמור במערכת) מנהלים מאבק משותף לפירוק הכת. עם בני משפחות נוספים, הם מתרוצצים בין רבנים, משטרת ישראל ורשויות הרווחה, בדרישה לחקור ולבדוק את הנעשה שם. אין להם ספק שהזמן עובד לרעתם: בינתיים, הם אומרים, נפגעים עוד ועוד ילדים ומשפחות. קבוצה שהקימו בפייסבוק מרכזת את העדויות והפניות בנושא.

"הקמנו מעין משרד חקירות לא רשמי", אומרת כהן. "הצלחנו לעצור כבר שלוש משפחות ישראליות שנפלו במלכודת והיו בדרך לשם. משפחה אחת עצרנו אחרי שהבעל כבר היה שם והאישה עזבה את מקום עבודתה והשכירה את הדירה שלהם. הראינו להם עדויות וסיפורים על מה שמתחולל שם, והם החליטו לבטל את המעבר".

"אני חצי שנה בתוך הסיפור הזה", מוסיף עודד טוויק. "אני לא ישן, העסק הלך לי, נכנסתי לחובות. אני לא אדם אלים, אבל אני קורא את החומר שאנחנו אוספים ואני רוצה ללכת לשם ולגמור את העניין הזה בעצמי. אין ברירה אחרת".

הם חילונים, אולם חשוב להם להדגיש כי אינם מנהלים מאבק נגד החרדים. "החרדים הם העוזרים הגדולים שלנו במאבק הזה. רבנים גדולים מהפלגים הסגורים ביותר אמרו לנו שדינו של הלברנץ מיתה", הם אומרים. "גם נשים שעטופות בשאלים ונראות בדיוק כמו נשות 'לב טהור' נמצאות איתנו במאבק הזה".

ואכן, בני המשפחות מקבלים סיוע גם מהממסד החרדי. הרב מנחם מנדל הכהן שפרן, מרבני חסידות גור, פסק כי לצורך "הצלת נפשות" מותר להעיד במשטרה הציונית נגד "לב טהור", ואין חשש של דין מוסר. "מי שנמנע מלהעיד לא יוכל לומר 'ידינו לא שפכו את הדם הזה', וכל המעיד מציל כמה נפשות מישראל", כתב הרב שפרן במנשר בחתימתו, שהגיע לידי "ישראל היום".

הרב יהודה שלום גרוס, המזוהה עם הפלג הקיצוני בבית שמש, הצטרף להיתר למסור מידע למשטרה בעניין הלברנץ וכינה אותו "המשחית, גונב נפשות ילדים". רב אחר מבית שמש אמר כי ידוע לו על פליטים של הקהילה, שעזבו אותה לפני 15 שנה ועדיין מטופלים עד היום בידי פסיכיאטרים.

הרב זאב שטיגליץ, שניהל את המחלקה לכתות בארגון "יד לאחים" ומוכר על ידי מערכת בתי המשפט בישראל כעד מומחה לענייני כתות, קבע כי ל"לב טהור" מאפיינים מובהקים של כת. במרכז הישראלי לנפגעי כתות, שאוסף גם הוא את העדויות הרבות המצטברות על "לב טהור", פנו למשטרת ישראל בבקשה לסייע למשפחות ולילדים השוהים שם.

"הילדים גרים בבתים עם חלונות מוגפים ווילונות סגורים ולא מבקרים בגנים או בבית ספר", נכתב בסיכום של המרכז, שהועבר למשטרת ישראל, "אין בבתים משחקים והילדים מסתובבים חסרי מעש, אדישים. העדויות שאספנו מעידות שהילדים אינם יוצרים קשר סביר עם הסביבה, עם בני משפחה שבאים לבקר או עם ילדים ממשפחות אחרות, ונראים כסובלים מפיגור, למרות שנולדו בריאים. הילדים מסתובבים עם מבט דהוי בעיניהם, ולרוב הם תרים אחר משהו לאכול".

אחד מקרובי המשפחה הנמצאים בישראל מספר: "להלברנץ יש יכולת ממגנטת. כשמישהו מתנגד לו, מעז לא לציית או 'נוהג בחוסר כבוד כלפי ההנהלה', הוא מצווה להחרים אותו. כל בני הקהילה מקבלים דף עם שמו של המוחרם, ואסור לאיש לדבר איתו".

מעניין לציין כי אחת המוחרמות היתה מלכה הלברנץ, אשתו של ראש הקהילה. היא הוחרמה באופן טוטאלי לאחר שלא הסכימה לאמץ את קוד הצניעות המחמיר, הכולל רעלה וכיסוי שחור על הגוף כולו. לבושה הרגיל היה צנוע מאוד, בהתאם לחומרות ההלכתיות הנהוגות בחברה החרדית, אך הלברנץ, בעלה, הכריז נגדה נידוי ואסר על כל בני הקהילה, כולל ילדיו ונכדיו, לדבר איתה. מלכה נשברה והסכימה לעטות את הלבוש המחמיר.

"תפנו לקנדה"

קהילת "לב טהור" מתקיימת זה 25 שנים לפחות, בשלוש מדינות שונות - ישראל, ארה"ב וקנדה, ויש כבר דור שלישי של ילדים שגדלים לתוך מציאות מעוותת. ועדיין, מלבד מאסרו בן השנתיים של הלברנץ ב-1994 על חטיפת הילד שי פימה, לא הצליחו רשויות החוק בקנדה או בישראל לשים עליו את ידיהן.

הסתבכות שולית עם החוק הקנדי קשורה דווקא בחוק חינוך חובה: אנשי "לב טהור" קיבלו אישור לחינוך ביתי, אולם הם לא עומדים בדרישות ללימודי חובה. בעקבות מאבק המשפחות מישראל, הבינו בקוויבק כי "מערכת החינוך" בקהילה בסנט אגט אינה מתפקדת. לפני כמה שבועות הפסידו הלברנץ ואנשיו במשפט שהתנהל מול מחוז קוויבק, ומשנת הלימודים הקרובה יהיו כל הילדים חייבים לבקר בבית ספר ממלכתי. בעקבות ההתפתחות, מדברים ב"לב טהור" על עקירה לפרובינציית מניטובה בקנדה, לאזורים מוסלמיים שנהנים מהעלמת עין של הרשויות בעניין חוק החינוך.

מהבדיקות שערכנו עולה כי בקהילה מתקיימים לימודים ברמה מסוימת, בחלוקה לשתי כיתות: כיתה אחת לילדים בני 5-3, ואחרת לילדים בני 10-5. התלמידים, בנים בלבד, אינם לומדים לימודי חול, אלא חומש ומשנה בלבד. הבנות נשארות בבתים ואינן לומדות כלל.

"אנחנו עושים הכל כדי להביא למשטרת ישראל את המידע - מוקלט, מגובה במסמכים, מפורט, אבל המשטרה לא עושה כלום", אומרת אורית כהן. "נסענו בעצמנו לחו"ל לשם איסוף ראיות והבאנו מקבץ של ראיות מפלילות לכאורה, שדי בהן כדי להניע חקירה רצינית. אנחנו מביאים עדים רלוונטיים כמעט בכוח לתחנת המשטרה, כדי שיעידו, אבל בכל הפעמים זכינו מהמשטרה ליחס מזלזל, קוצר רוח או התעלמות.

"כשאנחנו באים עם מידע חדש או אדם חדש אנחנו צריכים להתחיל להסביר את הכל מההתחלה, כי אין חוקר קבוע שמטפל בזה. הרבה פעמים נותנים לנו הרגשה שאנחנו פסיכים, שאנחנו מדמיינים דברים, לא לוקחים אותנו ברצינות. פעם אחת הוציאו אותנו החוצה, כי החליטו שהשיחה הסתיימה.

"מלכה הלברנץ, אשתו של שלמה, היתה בישראל למשך ארבעה חודשים. התחננתי למשטרה שיקראו לה לחקירה, אבל הם לא עשו את זה, והיא חזרה לקנדה".

שיחה במשטרת מרחב ציון בין נציגי המשפחות לבין קצינת נפגעי עבירה במשטרה, שתוכנה הגיע לידינו, מלמדת משהו על היחס שמקבלות המשפחות.

קצינת המשטרה: "...אני אומרת לך, אם זה בקנדה, אין לנו קשר לזה. זה על דעת הפרקליטות. בעבירות שלא מתבצעות בארץ, משטרת ישראל לא יכולה לעזור".

נציגת המשפחות: "אבל מדובר שם בילדים שנמצאים בסכנה, אזרחי ישראל".

קצינת המשטרה: "קצרה ידינו מלהושיע. אני לא משטרת קנדה".

נציגת המשפחות: "למה אתם לא בודקים את זה עם האינטרפול?"

קצינת המשטרה: "אין לי תשובות".

נציגת המשפחות: "אז למי נפנה?"

קצינת המשטרה: "לקנדה".

נציגת המשפחות: "איך? אני גרה בישראל. אנחנו לא יכולים לטוס לקנדה כדי לתת עדויות. זה לא מבצע למשפחות, זה מבצע למדינה. נתתי לך טלפון של קצין מהמשטרה הקנדית שרוצה לעזור".

קצינת המשטרה: "אנחנו לא הכתובת. תפני לעורך דין אזרחי. אני לא מבינה בזה".

כהן אומרת שהמשפחות מותשות מהמאבק. "לקחת עורך דין שינהל את התיק עולה עשרות אלפי שקלים. אם המשטרה היתה יוצרת קשר עם משטרת קנדה ומעבירה להם את החומר, זה היה עוזר. משפחות פשוטות לא יכולות לעמוד במשהו כזה".

גורמים במשטרה מבטלים את הטענות וטוענים כי "כמה יחידות במשטרה עוסקות בנושא ברצינות הראויה - ובהן מפלג ההונאה, יחידת הקשר עם האינטרפול ויחידת הסעד המשפטי".

ממשטרת מחוז ירושלים נמסר: "המשטרה גבתה תלונות ועדויות מהעדים ואף קיימה כמה דיוני עבודה עם הגורמים הרלוונטיים במשרד המשפטים. כל חומרי החקירה שנאספו, וכן עדויות שנגבות בימים אלה, מועברים לאגף החקירות והמודיעין ומטופלים במסגרת שיתוף הפעולה עם רשויות החוק הקנדיות".

shishabat@israelhayom.co.il

חזרה לדף ראשי | לניוזלטר מתאריך: