לפני שבע שנים צהל ח"כ איתן כבל (עבודה) משמחה כשהצליח לאחר מאמצים מרובים להביא לאישור סופי את החוק הקובע כי צרכן הרוכש מוצר בחנות יהיה רשאי להחזירו בתוך חודש ולקבל את כספו חזרה. ח"כים מכל הבית בירכו אותו על הצלחתו, ארגוני הצרכנות שיבחו את יוזמתו.

אבל כבל לא ידע ששמחתו מוקדמת מדי. במשך ארבע שנים וחצי סירב שר התעשייה והמסחר - בתקופה זו כיהנו ארבעה שרי תמ"ת - להתקין תקנות שיאפשרו ליישם את החוק. כבל הפציר בהם, שיגר מכתבים נזעמים, אבל כלום לא עזר. לבסוף נמאס לו לרדוף אחרי שר התמ"ת ולשמוע שוב ושוב תירוצים לעיכוב, ולכן החליט לעתור לבג"ץ. מרגע שהוגשה העתירה, החלו העניינים לזוז. שר התמ"ת הורה לכפופים לו לפעול בזריזות להתקנת תקנות. הן הובאו לאישור הכנסת והחוק סוף סוף יושם. כיום אזרחים רשאים להחזיר לחנויות מוצרים שרכשו ולקבל את כספם חזרה.

סיפורו של החוק הוא אחד מיני רבים. עשרות חוקים שהכנסת אישרה ונכנסו לספר החוקים של המדינה קבורים כאות מתה ואינם מיושמים. הסיבה: שרי הממשלה והפקידות הבכירה הכפופה להם אינם רוצים בחוקים אלה שחוקקו ברוב המקרים בחקיקה פרטית.

"נעקוב אחרי השרים"

מסמך פנימי שהוכן על ידי היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, מגלה כי ביותר מ-40 חוקים שהכנסת חוקקה מאז 1993 נקבע שעל השר האחראי להתקין תקנות (הוראות מינהליות שמפרטות את דרכי הפעלת החוק), אולם הן לא הותקנו אף שבחוק נקבע שיש להשלימן עד תאריך נקוב. המשמעות המעשית היא שהחוקים הללו אינם מיושמים כלל. המסמך מגלה גם כי מתוך 130 חוקים שאושרו ואשר חייבו את השרים להתקין תקנות, רק ב-20 מקרים הותקנו התקנות בזמן שנקבע.

ינון אומר כי הממצאים המדאיגים התגלו במהלך בדיקה יסודית, שמבוצעת על ידי צוות לחקיקה ומחקר משפטי בראשות עו"ד מירב ישראלי. "מדובר בתופעה רחבה המקיפה את כלל משרדי הממשלה ולא במקרים בודדים", הדגיש ינון, "כשנסיים את איסוף הנתונים, בכוונתנו לפנות לשרים וליועצים המשפטיים כדי לקבל את התייחסותם לתקנות שטרם הותקנו. מעכשיו גם נעקוב אחרי החוקים הדורשים התקנת תקנות ובעמידת המשרדים השונים בחובה זו".

דוגמה בולטת להתעלמות ולזלזול משרדי הממשלה בכנסת היא חוק הדיינים. ב-2004 אישרה הכנסת תיקונים שנועדו לשפר ולייעל את עבודת בתי הדין הרבניים ברחבי הארץ ולהרחיב את זכויותיהם של המתדיינים, אולם משרד המשפטים לא התקין עד היום את התקנות שנועדו לאפשר את הרפורמה.

העיכוב: הסכמת שני שרים

טיפול כושל מאפיין גם את משרד הבינוי והשיכון. ב-2009 אישרה הכנסת תיקונים בחוק רשות מקרקעי ישראל, שלפיהם שר הבינוי בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה יקבע הוראות המגבילות הקצאת קרקעות לקבלנים או לחברות כלכליות, שרכשו כבר קרקעות בעבר, אך עדיין לא מימשו את זכויות הפיתוח שניתנו להם. אבל עד היום לא גיבש שר הבינוי את התקנות, ולכן אין לכנסת שום יכולת לפקח ולבדוק אם הקבלנים והחברות שקיבלו לידיהם שטחי קרקע כבר עשו שימוש בעתודות שנרכשו על ידיהם.

ח"כ כבל אומר כי אין מנוס מנקיטת סנקציות של הכנסת נגד השרים שממסמסים חוקים: "עלינו להודיע לשרים 'אם לא תתקינו תקנות ליישום חוקים חשובים, הכנסת לא תטפל בהצעות חוק ממשלתיות'". ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה), שהעלה את העניין לסדר היום, אומר כי "שר שאינו מתקין תקנות שהוא נדרש לבצע עושה סבוטאז'. זו חבלה בעבודה של הכנסת".

יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ יריב לוין (ליכוד), מגדיר את המצב "שערורייה מבחינה משטרית". לוין סבור כי הכנסת שגתה כשקבעה בחלק מהחוקים כי התקנת התקנות מחייבת הסכמת שני שרים, כיוון שהדבר מעכב או מונע את התקנת התקנות. גם הוא סבור שאם שרים ימשיכו להתעלם מחובתם להתקין תקנות, לא יהיה מנוס מנקיטת צעדי תגמול של הכנסת עד כדי עיכוב חקיקה ממשלתית.

*   *   *