15.12.2017
כ"ז בכסלו תשע"ח
ישראל היום
ארכיון מהדורה מודפסת וידאו החזון אודות העיתון פרסום צור קשר
15.12.2017
> לניוזלטר בתאריך
שתף ב-facebook | שלח לחבר
האסון כבר בדרך

אינספור תחנות דלק פיראטיות פועלות בשנים האחרונות בפזורה הבדואית בנגב • מדובר בסכנת חיים מוחשית ומיידית • אנשי תנועת "רגבים" תיעדו את פעילותן והעבירו את הממצאים לרשויות - אך איש אינו עושה דבר • כל רשות טוענת מטילה אחריות על רשות אחרת, ואף אחד אינו רוצה לטפל בבעיה • עד שיהיה מאוחר מדי

גדי גולן

הפסדים כספיים כבדים למדינה עקב אי גביית מיסים. מאיר דויטש ביישוב חורה
|
צילום: דודו גרינשפן
אחסון לא ראוי של מיכלי דלק, שעלולים להתפוצץ בכל רגע
|
צילום: דודו גרינשפן
תחנות דלק פיראטיות
|
צילום: דודו גרינשפן
ועוד תחנות דלק פיראטיות
|
צילום: דודו גרינשפן

"בכל יום, כבר עשרות שנים, אני רואה את השתלטות הבדואים על אדמות המדינה - והמדינה אינה עושה דבר כדי לבער את הנגע ולהחזיר לעצמה את קרקעות הלאום. ואני אומר לעצמי שזה אסון לאומי כי יבוא יום וזה יחזור כבומרנג. בשנים האחרונות אנחנו עדים בין השאר לתופעה מסוכנת מאוד: בדואים מקימים צמוד לבתים, אגב השתלטות על קרקעות ציבוריות, תחנות דלק פיראטיות - ואף אחד אינו עושה דבר. לא המדינה, לא חברות הדלק, לא משרד הפנים, לא המשטרה ולא משרד התשתיות; למה? כי הבדואים והנגב הם החצר האחורית של מדינת ישראל".

הדובר הוא פיני בדש, ראש המועצה המקומית עומר. הוא מכיר היטב את התופעה של תחנות הדלק הפיראטיות. הוא מספר על תחנות דלק לא חוקיות, הצמודות לגני ילדים, ולעיתים נמצאות ממש מול המועצה המקומית ביישובים בדואיים. "הרשויות מסובבות את הראש", הוא אומר, "אף על פי שהכל מתנהל בגלוי ומתחת לאף". ועוד לא דיברנו על רשויות המס, שמתעלמות משוק שחור שבהערכה גסה הסכומים בו נאמדים ביותר מ-100 מיליון שקל בשנה.

פיני בדש ממשיך: "כמו שהבנייה הבלתי חוקית של המגזר הבדואי הפכה ל'מכה', שרק הטמטום והאדישות של המדינה ומוסדותיה יכלו ליצור שכמותה, כך התפשטה תופעה של פשיעה חמורה".

לתוך הריק הזה נכנסה עמותת "רגבים", אשר מנהלת מעקב, תיעוד ורישום של ההשתלטות העבריינית על אדמות המדינה על ידי בדואים. בשנים האחרונות היא החלה לפעול גם בתחום של תחנות הדלק הפיראטיות. הרשויות, אומרים בעמותה, מעדיפות לעצום עיניים.

מאיר דויטש, רכז אזור הדרום בעמותה, אומר ש"החוק במדינת ישראל נמצא בתרדמת בכל מה שקשור לאכיפתו במגזר הבדואי. הוא נרמס ברגל גסה ובגלוי".

בחודש האחרון ערכנו כמה סיורים במגזר הבדואי, על צירי התנועה הראשיים של היישובים, בתוך שכונות המגורים ואפילו בתוך חצרות הבתים, שחלק ניכר מהם אינם חוקיים. גילינו אינספור תחנות דלק פיראטיות, חלקן מוסתרות, חלקן פועלות לגמרי בגלוי, חלקן פועלות מתוך מיכלים ניידים, אחרות מתוך ציוד תקני ישן, שבעבר היה חלק מתחנות דלק חוקיות בכל רחבי הארץ. כאשר הוחלפו המשאבות וציוד התחנה לחדשים, הציוד הישן עבר לשימוש במגזר הבדואי והערבי.

קצין ביטחון באחת מחברות הדלק סיפר ל"ישראל השבוע" כי כאשר התופעה של תחנות הדלק הפיראטיות החלה במגזר הבדואי, נעשה שימוש במיכלי דלק פשוטים. אולם ככל שהתופעה התרחבה, השיגו בעלי התחנות ציוד ישן אך שמיש של תחנות דלק. "בתחילה תחנות הדלק השיגו דלקים בדרכים לא דרכים, ומכרו רק סולר, בעיקר לבעלי הטרקטורים והמשאיות מהמגזר הבדואי. עם הזמן הם השיגו גם בנזין, בכל מיני עסקאות סיבוביות, שבהן חברות הדלק לא יכלו לדעת מי הלקוח הסופי של הדלק הנמכר".

לדבריו, החוק מאפשר לחברות הדלק למכור דלקים רק לתחנות דלק, למפעלים ולצרכנים גדולים. "אבל זה לא סוד בענף ומוכרת התופעה של בעלי תחנות דלק במגזר הערבי שמפנים את משאיות הדלק לתחנות פיראטיות, בכל מיני טריקים וקומבינות. לאורך כל התהליך הזה, כולם עוצמים את העיניים ולא תמיד רוצים לדעת מי הלקוח הסופי. זה חמור מאוד כיוון שכל שרשרת המזון הזאת הבינה שרשויות האכיפה, כולל המשטרה, פשוט אינן מעוניינות לטפל בבעיה הזאת, וכל עוד כולם מרוויחים ממנה, למי אכפת מה קורה במגזר הבדואי.

"במצב הנוכחי זה עניין של זמן עד שה'תחנות' הללו יפלשו גם לתוך הערים ויפגינו נוכחות גם על צירי כבישים ראשיים. הענף משגשג כי כל אחת מהרשויות וכל אחד ממשרדי הממשלה שמתפקידם לבער את הנגע, מעבירים אחריות מאחד לאחר ואף אחד אינו מוכן להתעסק עם זה. אבל חכה לאסון, כאשר תחנת דלק פיראטית תתפוצץ בתוך שכונת מגורים, כולם יתעוררו ויתחילו לפעול".

אין קול ואין עונה

האנשים שאיתם שוחחנו במהלך הכנת התחקיר אומרים שבעיית תחנות הדלק הפיראטיות בפזורה הבדואית בנגב היא חלק מבעיית הבנייה הבלתי חוקית הרווחת באזור. אחת כרוכה באחרת. הבעיה היא שאין מדיניות ברורה, אין אכיפה בלתי מתפשרת, אין אמצעים ותקציבים ואין אמירה ברורה שגם "החצר האחורית" אינה עומדת מעל החוק.

אבל חוסר המעש והיעדרה של אכיפה גורמים לבעיה להחמיר, בעיקר בשל ה"ריבוי הטבעי" שלה: כמעט אין יום שבו לא נפתחת תחנת דלק פיראטית חדשה. כך קרה, אגב, עם בעיית הבנייה הבלתי חוקית במגזר הבדואי. אם היו פותרים אותה בעודה באיבה, היא לא היתה הופכת לבעיה המרכזית בנגב: לא היו קמות ועדות מומחים, לא היו נכתבים דו"חות של מבקר המדינה. "זה רק עניין של זמן", אמר לנו אחד מראשי הרשויות בנגב, "שתחנות הדלק יהפכו לפצצת זמן".

למרות זאת, פקחי משרד הפנים, משרד התשתיות וחברות הדלק, אינם ששים לטפל בבעיה. לדברי אנשי רגבים הם גם לא מקצים כוח אדם ותקציבים כדי לטפל בתופעה.

והמשטרה? "זה לא תפקידה של המשטרה לטפל בבעיה הזאת", אמר לנו קצין בכיר במטה המחוז הדרומי של המשטרה. "המשטרה אינה אמורה לסגור תחנות דלק פיראטיות. זה תפקיד הרשויות והמשטרה במקרה הזה נותנת רק אבטחה וגיבוי אם יש גילויי אלימות מצד בעלי התחנות או פורעי החוק. הבעיה היא שהגורמים הרלוונטיים אינם ששים לטפל בנושא. הם אינם פונים לבתי המשפט, אינם עושים מעקב אחר התחנות ואינם מונעים מחברות הדלק לספק דלקים לתחנות האלה. הכל עניין של כסף. הכי קל לבוא למשטרה בתלונות. אני מסכים עם הטענה שהבדואים למדו את העיקרון, ואם אין דיין, הם עושים לעצמם דין כרצונם".

גדר פרוצה

דויטש גר בירושלים אבל עושה לילות כימים ביישובים הבדואיים בנגב; מתעד, מצלם, מתריע ופונה לכל גורם אפשרי, כולל למשטרה, למשרד התשתיות, למשרד הפנים, למשרד להגנת הסביבה ועוד. אבל לדבריו, אף שמדובר בעבריינות לכאורה, דבר לא נעשה.

"מעבר לבנייה הבלתי חוקית, הם גם מוכרים דלק לא תקין, בחלק גדול מאוד מהמקרים מהול במים. דלקים מזוהמים גורמים לפגיעה קשה באיכות הסביבה, לזיהום אוויר. בנוסף, מדובר בסכנה בטיחותית. ועוד לא נגעתי בכך שמדובר בשוק שחור. הרי לא משלמים על זה מיסים כחוק. אבל כולם עוסקים בהכחשה", אומר דויטש.

מבדיקה שערכנו בתחנות דלק פיראטיות, מתברר שאין קבלות ואין תיעוד. "הכל בכסף מזומן", סיפר לנו מתדלק בתחנת דלק ביתית, שהוא גם בעליה. "אני יודע שהתחנה שלי לא חוקית. אני אפילו לא יודע מאיפה מגיע הדלק שאני מוכר פה. זה לא מעניין אותי. אני יודע שיש כל מיני מאכערים שעושים קופה בדרך. פעם שמעתי שדלק שצריך להגיע לרצועת עזה ולשטחים מגיע אלינו".

איך? "לא שואלים. ליטר דלק בתחנת דלק חוקית עולה בערך 7.8 שקלים. פה אני קונה אותו ב-3 עד 4 שקל, ומוכר אותו ב-6 שקל פלוס. כל הרווח שלי. אז למה לשאול שאלות מיותרות?

"וחוץ מזה, אני לא סיימתי בית ספר יסודי אז אני לא יודע לקרוא ולכתוב ולא יודע לרשום קבלה. אז איך אתה רוצה שאני אמלא דו"ח למס הכנסה?" האיש צוחק מולנו ואחר כך ממשיך: "צריך לשלם מס הכנסה על הדלק? אין בעיה. המדינה צריכה לבנות לי כבישים וקופת חולים? היא לא עושה את זה. אז גם אני לא חייב כלום למדינה".

אחרי שנואשה מחוסר המעש, שיגרה תנועת רגבים, באמצעות יועצה המשפטי, עו"ד עמיר פישר, מכתבים לשרים הנוגעים בדבר, ליועץ המשפטי לממשלה, לראש מינהל הדלק, חן בר-יוסף, למפכ"ל המשטרה ולבעלי תפקידים ממשלתיים בכירים, ובהם דו"ח מפורט על 76 תחנות באזור הדרום. עכשיו, העריכו בתנועה, תהיה פעולה, שהרי איש לא יוכל לומר שלא ידע. אלא שהמכתבים לא נענו. עו"ד פישר טוען כי כבר לפני כשנתיים וחצי פנתה רגבים לכל הגורמים הרלוונטיים עם תמונת מצב מדויקת של התחנות הפיראטיות - אך לא נעשה דבר.

"הגורמים האמונים על אכיפת החוק נגד התחנות הפיראטיות, ובכלל זה משרד הפנים, מינהל הדלק, המשרד להגנת הסביבה ומשטרת ישראל", מספר עו"ד פישר, "השיבו כי הם מודעים לחומרת התופעה ולנזקים הרבים והחמורים הנלווים אליה. אלא שכל רשות גילגלה את האחריות לרשויות האחרות. אף שרגבים עשתה את העבודה שלה והגישה להם את כל החומר הרלוונטי, כל תחנות הדלק הפיראטיות ממשיכות לפעול בגלוי ובאין מפריע". הדבר נכון גם לגבי רשויות המס, המע"מ והביטוח הלאומי. "היינו בטוחים שרשויות המס יפעלו מייד", אומר דויטש. "האמנו שמאחר שמדובר בהרבה כסף, הרשויות יעשו את המוטל עליהן. הרי מדובר בהכנסות של מאות מיליוני שקלים. אלא שלא נעשה דבר. פשוט לא להאמין: מתנהל לו שוק שחור מתחת לאף של רשויות המיסים, וכלום לא נעשה".

מרשויות המס נמסר בתגובה כי הן פועלות לפי תוכניות עבודה, וגם לפי הודעות ומידע מודיעיני, גם במקרה של תחנות הדלק הפיראטיות.

יוסף יונה, סגן מנהל תחום פיקוח מחוזי בדרום, טען כי בעקבות מכתבו של עו"ד פישר, ביקרו מפקחי היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה בדרום, בכל 76 התחנות הפיראטיות ומצאו ש-15 מהן אינן קיימות בשטח. לכל השאר נפתחו תיקי חקירה, ובסיומה יועברו התיקים להחלטת פרקליטות המדינה. מסוף מרץ 2012 ביקרנו כמה פעמים ביישובי הבדואים בנגב. הממצאים: מספר התחנות הפיראטיות רק עולה וגם אלה שנטען כי נסגרו - נפתחו שוב.

בכל התחנות שביקרנו בהן, ללא יוצא מהכלל, רמת הבטיחות ירודה ביותר. באף אחת מהן לא מצאנו אמצעים לכיבוי אש, מטפים או זרנוקי מים לכיבוי שריפות. כיוון שהתחנות אינן חוקיות ואין להן רישיון עסק, גם כיבוי אש לא ביצע בהן ביקורות ביוזמתו.

סכנה מהלכת

ביולי 2001 קבע היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, כי משרד התשתיות הלאומיות ירכז את הטיפול בתחנות הפיראטיות בתחום האכיפה. אז הוא קבע. אנשי רגבים, שנואשו מהבריחה מאחריות, נפגשו עם השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, ועם ראשי משרדו, ובהתערבותם חודש שיתוף הפעולה בין מינהל הדלק במשרד התשתיות ובין המשרד להגנת הסביבה. "אני לא אופטימי מדי", אומר דויטש, "אבל לא ארפה עד שיפעלו בעניין הזה".

גם מבקר המדינה נדרש לנושא. בדו"ח מ-2003 נמסר כי התופעה החלה לצוץ בעקבות הרפורמה במשק הדלק. בשנת 1993 הוסר הפיקוח על מחיר הסולר לצרכן, והדבר גרם לעליית מחירים ולגידול ברווח בענף הסולר. כך נוצר תמריץ להקים תחנות דלק פיראטיות, המבטיחות רווחים גבוהים בשל ההוצאות הנמוכות הכרוכות בהקמתן ובתפעולן.

רוב תחנות הדלק הפיראטיות נבנו ב"פזורה הבדואית", שאין בה תוכנית מיתאר. במקומות אלה אין היתרי בנייה. מחדל הרשויות חמור במיוחד מאחר שמדובר באדמות מדינה.

על פי דו"ח שנכתב על ידי כמה מומחים לאיכות הסביבה מטעם תנועת רגבים, תחנות דלק אלו גורמות לפגיעה במרקם האקולוגי. "הדלק בתחנות אלו אינו עומד תחת פיקוח; האחסון אינו עומד בסטנדרטים הבסיסיים של שמירה על הסביבה תוך כדי הבטחה שהדלקים לא יחלחלו לקרקע ולמי התהום".

בדו"ח שאנשי רגבים שיגרו לכל השרים, הם מציינים כמה תופעות חמורות בהקשר הזה:

פעילות התחנות היא פגיעה קשה במסחר ובתחרות החופשית, שכן בניגוד לתחנות חוקיות, אף אחד אינו מחייבן בתקנים בטיחותיים ואין עליהן פיקוח מקצועי; כמו כן, הן מוכרות דלקים מזוהמים במחיר "ללא תחרות" שתחנות חוקיות אינן יכולות לעמוד בו.

בנוסף, תחנות הדלק הפיראטיות קונות ומוכרות דלק שמקורו אינו ידוע, והמדינה אינה גובה את המיסים המגיעים לה.

זאת ועוד, חלק גדול מהתחנות ממוקמות בחצרות בתי מגורים ובחצרות שבהן חיים זקנים, ילדים וטף. הסכנה הבריאותית הנובעת מהאדים של הדלק המאוחסן בניגוד לחוק היא ממשית ומיידית.

חמור מזה, הסכנה של פיצוץ מיכל דלק או של דליקה הנובעת מאחסון לא ראוי של מיכל דלק גדולה מאוד, ובשל מיקומן של התחנות הן אינן נגישות לכוחות הכיבוי וההצלה.

תגובת דובר המחוז הדרומי של המשטרה, סנ"צ דורון בנאמו: "תופעת תחנות הדלק הפיראטיות במחוז הדרומי, שעיקרה במגזר הבדואי, ידועה ומוכרת היטב למשטרה. המשטרה במחוז פועלת גם במישור המודיעיני וגם בפעילות גלויה ויזומה נגד התופעה, שברור לכל שהיא מסוכנת ולא בטיחותית. עם היכנסו לתפקיד, הגדיר מפקד המחוז הדרומי של המשטרה, ניצב יוסי פריינטי, את תופעת תחנות הדלק הפיראטיות כיעד פעולה מועדף.

"אנחנו מתכננים מבצע משטרתי גדול, שייצא אל הפועל בקרוב, ובמהלכו מאות שוטרים יפשטו על תחנות הדלק המדוברות וינקטו נגד בעליהן את כל האמצעים המשפטיים והאכיפתיים הדרושים".

חזרה לדף ראשי | לניוזלטר מתאריך: