20.10.2017
ל' בתשרי תשע"ח
ישראל היום
ארכיון מהדורה מודפסת וידאו החזון אודות העיתון פרסום צור קשר
20.10.2017
> לניוזלטר בתאריך
שתף ב-facebook | שלח לחבר
האימה של ילדי נחלאות

עשרות ילדים בשכונת נחלאות בירושלים נפלו בשנים האחרונות קורבן לפעולתה של רשת פדופילים אכזרית - הגדולה בתולדות המדינה • האנסים נהגו ללכוד את הילדים, לבצע בהם את זממם - ואז להפחידם שיהרגו אותם אם יספרו • הם פגעו גם בתינוקות בני שנה • נגד שלושה חשודים הוגשו כתבי אישום מזעזעים, שלושה נוספים נעצרו השבוע • אלא שחלק מהחשודים עדיין מסתובבים חופשיים ברחובות ירושלים: לטענת המשטרה, קשה לעוצרם מאחר שההורים "זיהמו" את הראיות כשהראו לילדיהם את תמונות החשודים • בשיחות עם "שישבת" מספרים ההורים על הרגע שבו גילו את הזוועה, על הטראומה האיומה ועל חיי משפחות שלמות שנהרסו

יהודה שלזינגר, נעמה לנסקי

הזוועה
|
צילום: GettyImages (אילוסטרציה)
"אנחנו במעצר בית, במקום שהפושעים יהיו בכלא", אומרים בשכונה
|
צילום: יואב ארי דודקביץ'

במשך שנים היו בניו של אורן (שם בדוי, כמו כל השמות בכתבה) לועסים את הבגדים שלגופם. לעיסה מתמדת, כמתוך אמוק, של שרוולי החולצות, הצווארונים, כל פיסת בד שיכלו לכלות בה את חרדותיהם. גם הציפורניים נכססו כמעט כליל, עד שנחשף הבשר הרך שתחתן. הילדים היו פורצים בבכי נטול מעצורים וחסר פשר, איבדו שליטה בצרכיהם ופיתחו תלות מוחלטת בהוריהם - שניצבו, מצידם, חסרי אונים אל מול ההתנהגויות החריגות. רק בשנה האחרונה הבין אורן שבמשך שלוש שנים, אדם שהיה מבאי ביתו התעלל בבניו התעללות מינית קשה. "שלוש שנים, כנראה יום יום, הילדים שלי לא הכירו מציאות אחרת", הוא מספר. "אשתי נזכרה בדיעבד שהתוקף הציע לאחד הבנים ממתק כשהיה בן שנתיים וחצי, והילד נרתע מאוד, החמיץ לו פנים, ואחר כך אמר לה: 'אמא, אני לא רוצה מהמשוגע הזה'. לפי מה שהבנו, כבר כשהיה בן שנתיים וחצי הוא הפך קורבן למעשים".

והוא לא היה היחיד. עוד עשרות ילדים, מגיל שנה ועד גילאי בית הספר היסודי, נפגעו על ידי אותו אדם ועל ידי רבים אחרים, שפעלו בשיתוף איתו. המשטרה וגורמי הרווחה אומרים כי מדובר בפרשת הפדופיליה הגדולה ביותר שנחשפה בישראל. פרטי הפרשה מחרידים ובלתי ניתנים לתפיסה, את רובם הנייר אינו סובל. העדויות שיובאו כאן הן רק קצה קצהו של מה שהתרחש במשך שנים באחת מפינות החמד של ירושלים. יתר על כן, לטענת המשפחות ומקורביהן, לפחות עשרה גברים שפגעו קשות בילדיהם עדיין חופשיים.

מרבית האירועים התרחשו בתחומי שכונת נחלאות. השכונה מקבצת בתוכה חרדים לצד שומרי מסורת, סטודנטים צעירים לצד ותיקי העיר. בסוף שנת 2010 גילה זוג הורים סימני נשיכה על איברים בגופו של בנם הפעוט. הורים בשכונה מתייחסים לגילוי המזוויע כאל נס - זו היתה עדות פיזית ראשונה שיכלה לסייע בהבנת מצעד התלונות והסימפטומים שהיו מנת חלקם של ילדי וילדות השכונה: דלקות בדרכי השתן, זיהומים, אובדן שליטה על הסוגרים, ובעיקר חרדות, פחדים והתכנסות בדל"ת אמות. תושבי השכונה החלו להבין שמהלך ביניהם אדם הפוגע בילדיהם. הם לא שיערו שמדובר בקבוצת פדופילים גדולה וסבוכה בהרבה.

זוג ההורים פנה למשטרה והגיש תלונה נגד ב', תושב השכונה, בגין מעשה סדום. ב' נעצר עד תום ההליכים, אך בית המשפט החליט לשחררו למעצר בית. חצי שנה לאחר מכן, ביולי 2011, התקבלה במשטרה תלונה כי ב' מעורב במעשים נוספים, כולל כלפי בניו של אורן. חמישה חשודים נוספים נעצרו. נגד שלושה מהם, ובהם ב', הוגשו כתבי אישום בגין מעשי אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים ואלימים כלפי קטינים. שלושת האחרים שוחררו. במקביל הוקם צוות חקירה מיוחד של המשטרה. למרכז לחקירות ילדים בגבעת שאול זומנו כ-70 ילדים, והמרכז כמעט הושבת בשל העומס. הילדים נאלצו לעבור חקירות במשך שעות ארוכות, לעיתים כמה פעמים.

תוכן כתבי האישום בלתי ניתן לעיכול. ב' מואשם, בין היתר, בכך שהציג בפני הילדים שאותם תקף סרטים פורנוגרפיים, היכה אותם במקלות, נגע באיבריהם המוצנעים וביצע בהם מעשי סדום "עד שבכו מכאבים". על פי כתב האישום, במקום נכחו שני מבוגרים נוספים שב' הורה להם להסריט את הילדים עירומים בזמן ביצוע מעשי הסדום. הוא איים לרצוח את הילדים אם יספרו על האירועים.

כלפי חשוד נוסף, ב"פ נטען, בין היתר, כי נהג להתעלל בדירתו בו בזמן בקבוצות של ילדים וילדות, חלקם אחים ואחיות. הוא נהג להזהיר אותם שלא יזוזו גם אם הוא מכאיב להם, ולאחר מכן היה מכה אותם ומזהיר שאם ירעישו יכה בהם חזק יותר. הוא אף הציג בפניהם סכין ואיים שיחתוך אותם אם ידברו. במהלך אחד המקרים נכח במקום גם ז', החשוד השלישי, שצפה באירוע "לצורך סיפוק או ביזוי מיני". במקרה אחר נכחו בביתו של ב"פ לא רק ז' אלא גם "אחרים", וכולם הורו לילדים לבצע זה בזה אקטים מיניים תוך שמצלמה מכוונת לעברם. לאחר מכן אוימו הילדים בעזרת אקדח צעצוע שלא יספרו דבר. אלה הפרטים הקלים יותר לקריאה.

"גוננתי על המשוגע"

אורן מספר כי היה אוסף לביתו את ב', לאחר שרחמיו נכמרו עליו. "הוא נראה לנו חסר אונים, חלש, ואמר שאין לו נשמה אחת בעולם לדבר איתה. הייתי מקשיב לו שעות. אשתי דאגה שהממתקים שהוא נותן לילדים הורסים להם את השיניים, ואני אמרתי עיזבי, זה נותן לו רגע של נחת. אנחנו פרסנו חסות על התוקף של הילדים, מבלי דעת. כשהילד שלי אמר לי שב' משוגע, גוננתי על המשוגע הזה ואמרתי שלא יפה לדבר ככה, כי השם לא נתן לו את מה שנתן לנו. ככה סיבכנו עוד יותר את נפש הילדים, שנוכחו לגלות שאבא ואמא שלהם מגינים על המפלצת שתקפה אותם מדי יום. אנחנו חשבנו שהוא בטלן מוחלט, כל היום עומד במרפסת וצופה במה שקורה מסביב. מתברר שבזמן הזה הוא למד היטב את התנועות ולוחות הזמנים שלנו. כשפעם אחת חזרנו הביתה לא בזמן, הוא שאל את אשתי: 'מה, היום את לא עובדת?' הוא כל הזמן בדק מה איתנו, וכנראה רשם הכל. החגיגות הגדולות היו מתוכננות לזמנים שלא היינו בבית. הוא לא היה כנראה מוגבל כזה כמו שחשבנו".

איך גיליתם שהילדים נפגעו?

"השכן שלי סיפר לי שהבן שלו ננשך באיבר בגופו. הוא הגיע אלי לתחקר אותי אם שמתי לב למשהו חשוד אצל ב', שגר בסמוך אלינו. אמרתי שלא נראה לי שיש לו עניין בילדים, מעבר לכך שהוא נותן להם ממתקים ומשחק איתם דמקה. אבל התחלנו לתחקר אותם, והסיפורים החלו לצאת בהדרגה. למשל, הילד שלי הודה שברבע שעה שבין הירידה מההסעה ועד להגעה לבית - מרחק כמה מאות מטרים - הוא היה עוצר בבית של התוקף. אשתי שמה לב שחלק מהילדים עדיין נתונים למשטר של פחד: למשל, ילד אחד התחיל לספר לנו משהו, ואז אח שלו צעק עליו וניסה להשתיק אותו. הוא היה בפחד שב' יבוא ויהרוג את כל המשפחה, כמו שאיים".

כרגע, רובם המוחלט של הנפגעים שעליהם ידוע למשטרה הם פעוטות וילדים למשפחות חרדיות, אבל לא רק. השבוע עצרה המשטרה שלושה גברים נוספים, חלקם משולי החברה. לדברי המשפחות, יש עוד גברים שעדיין מהלכים חופשי, חלקם אינם יהודים, ודווקא ביניהם מצויים אלה שביצעו את המעשים המחרידים והאלימים ביותר. ואם לא די בכך - ההורים מציינים כי גם נשים לקחו חלק במעשי ההתעללות.

הילדים שנפלו קורבנות למעשים, כך נטען, אולצו לגרור אל התהום את חבריהם לשכונה ואת אחיהם ואחיותיהם. אישה הקשורה לפרשה מספרת: "הם איימו על ילדה חמודה בת 12, ששימשה שמרטפית לילדי השכונה, שעליה להביא יום-יום ילדים אל בתיהם של התוקפים, אחרת ירצחו את כל המשפחה שלה. היא פחדה פחד מוות, אז היתה פונה מיוזמתה למשפחות ומציעה לשחק ולשמור על הילדים שלהם - וכך סיפקה אותם לתוקפים. יום אחד הוריה מצאו אותה מתחת למיטה שלה, רועדת מפחד. התברר שבאותו יום היא לא הצליחה להביא ילדים. כך גילו הוריה את הסיפור, והם חשים אשמה איומה, למרות שגם היא היתה קורבן".

שכונת נחלאות היתה השבוע דוממת ושוממת, בפרט בחלקה החרדי. בשעות הצהריים, שבמהלכן היו הילדים משחקים ומתרוצצים בחצרות הפנימיות, לא נמצאה כמעט נפש חיה ברחובות השכונה הפצועה. בימבות צבעוניות תלויות על מעקות המרפסות ואופניים קטנים וחלודים נשענים על גזעי עצים אפורים. בכל כמה רגעים מציצות פנים מחלונות הבתים: גברים, נשים וילדים מלווים במבטים חשדניים כל תנועה וכל קול, שנשמעים היטב בסגר שהטילו על עצמם התושבים. "השכונה במעצר בית, במקום שהפושעים יהיו בכלא", אומרת גילה, ששניים מילדיה, בני 3 ו-5, נפגעו. היא עוברת בסמטאות המיותמות ומצביעה על הבתים: פה גרה משפחה שארבעה מילדיה נפגעו, פה גרה משפחה שנפגעה קשה ונטשה את השכונה לאחר שהפרשה נחשפה. כמותה נטשו את השכונה עוד שלוש משפחות לפחות. "האמא הזאת", לוחשת גילה לעומת אישה שיוצאת לרגע מביתה, "כל הילדים שלה נפגעו. כולם. זה כמעט לא דילג על אף משפחה. ופה", היא אומרת וננטעת במקומה, "פה גר האיש שפגע בילדים שלי ובילדים נוספים, שסיפרו להורים שלהם שנפגעו ממנו בצורה איומה. לפי מה שאני יודעת, הוא היה אחד המנהיגים של הפדופילים. עצרו אותו אבל די מהר שיחררו, כי אין מספיק עדויות קבילות נגדו".

גילה שולפת תמונות של שני ילדיה, מחייכים מאוזן לאוזן. מתחת לתמונתו של הבן הקטן נכתב: מי צריך דבש כשיש אותי? "באחד מערבי שבת הילדים יצאו לבד החוצה, באופן חריג", היא מספרת. ערבי שבת או חג, יש לציין, מועדים לפורענות, כי בזמנים האלה האמהות טרודות בהכנות. "הילדים שלי סיפרו שהוא חיכה להם בחוץ, הוריד להם את התחתונים ונגע בהם. הם חזרו הביתה ואמרו: 'מישהו עשה לנו משהו לא צנוע'. רצתי החוצה וראיתי אותו. שאלתי אותו: "אתה ראית מישהו או משהו?" הוא הניד בראשו לשלילה, ובזה זה נגמר. חודשים הם לא אמרו לי שזה הוא, עד שהוא נעצר. רק אז הם סיפרו".

הם העידו נגדו?

"אני מקווה שהבת שלי תעיד, אבל בינתיים הפסיכולוגית לא ממליצה שהיא תעבור את התהליך הזה. הילד שלי העיד, אבל העדות שלו בעייתית - הדברים קרו כשהיה בן 3, והיום, בגיל 4, יכולת ההתבטאות שלו דלה, ובאופן כללי הוא לא דברן גדול. הוא לא מסוגל לספר סיפור עם התחלה, אמצע וסוף. זה מעגל לא נורמלי. אונסים ילד בן 3, ובגלל שילד בגיל הזה לא יכול להעיד כמו שצריך - התוקף ממשיך להסתובב חופשי ליד הבית שלנו. אנחנו פה כבר מאוד נזהרים. איבדנו את התמימות שלנו. אבל מה עם יתר העיר? אני יודעת בפירוש שהוא מסתובב במקומות אחרים בירושלים, למשל בגן סאקר. הוא לא נראה אדם חשוד, הוא עובד עם ילדים, והוא גם מפעיל כוח כשצריך. לבת שלי הוא הציע ממתק, היא סירבה, ואז הוא סחב אותה אליו למחסן בכוח. הוא איים עליה ועל אחרים שהוא יבוא אליהם בלילה לחדר השינה ויהרוג אותם אם יגידו משהו. ילדים מפחדים מדברים כאלה. אני מפחדת מדברים כאלה".

העדויות "זוהמו"

דבריה של גילה מצטרפים לדברי ביקורת קשים שמטיחים ההורים ברשויות הרווחה ובמשטרה. לדבריהם, חוקרי הילדים של משרד הרווחה התעכבו זמן רב עד שהחלו לגבות את העדויות, ועדיין גוררים רגליים בהמשך הטיפול. גם המשטרה, לטענתם, התעכבה עד שהחלה לפעול. "כולם פנו למשטרה. וצריך להבין: מדובר באנשים שמעולם לא שיתפו פעולה עם הרשויות וחששו מהמשטרה", אומרת אלטיא שטיינהרץ, תרפיסטית המסייעת למשפחות בהתנדבות. "כולם הלכו ושיתפו פעולה. אבל אני סבורה שהמשטרה לא פעלה כמו שצריך. הם התעכבו, איפשרו לקרובי העצורים לנקות ראיות מהבתים, ועדיין מסתובבים בינינו אנשים שהמון ילדים מעידים שעשו בהם פשעים איומים".

הטענות נגד המשטרה מתעלמות מעובדה משמעותית אחת: כאשר נחשפה הפרשה בקהילה החרדית, ניסו גורמים בתוכה לפתור את הבעיה בכוחות עצמם, מבלי לערב את גורמי האכיפה. הם הפעילו את "הוועד לטוהר המחנה", וכמה אנשים קיבלו סמכות לתפקד כ"משמרות צניעות" וניסו להילחם במכת הפדופילים: הם צילמו את החשודים והפיצו רשימות עם שמותיהם. המשטרה התקשתה להסתמך על עדויות הילדים, מאחר שבעגה המקצועית הן "זוהמו". הדבר היקשה גם על הגשת ראיות וכתבי אישום לבית המשפט.

"הניסיון לפתור את הבעיה בדרכים שלהם פגע בעבודתנו", אומרים גורמים המעורבים בחקירה. "80 אחוזים מהעדויות של 70 הילדים נהרסו". עיקר התלונות, טוענים הגורמים, הוגשו בשלבים מאוחרים, לאחר שבקהילה הבינו כי לא יוכלו למגר את התופעה בכוחות עצמם. כך הוגשו בבת אחת עשרות תלונות. לעת עתה הובטח לתושבים שהאבטחה והסיורים בשכונה יתוגברו בעזרת שוטרים סמויים וגלויים, והעירייה אף הציבה תאורה נוספת במקום. עם זאת, כאמור, ההורים טוענים בתוקף כי אלה שפגעו בילדיהם אינם נמצאים רק בתחומי נחלאות, אלא עובדים ומתגוררים באזורים אחרים בירושלים.

אורן מתקומם על הדברים: "מאשימים אותנו שאנחנו 'זיהמנו' את החקירות? במקום להדריך אותנו איך לא להזיק לחקירה, הם פשוט הניחו לסיפור ואיפשרו למעשים להמשיך לקרות. אדם שפגע קשה בילדים שלי וגם בהרבה ילדים אחרים חופשי לנפשו. הוא ושותפיו היו מארגנים קבוצות של ילדים ומאיימים עליהם שיביאו את האחים והאחיות שלהם. על הילדים שלי הוא איים שאם ידברו, יחתוך אותם לחתיכות קטנות ויזרוק לדגים. לילדים אחרים אמר שמתחת לבלטות בבית שלו קבורה ילדה שדיברה. הוא סיפר לילדים שבלילה הוא הופך לכלב ויכול להיכנס לכל מקום ולהרוג אותם.

"הילדים סיפרו שהוא היה מכה אותם, מצמיד אותם לקיר עם ידיהם למעלה ועושה להם מה שעושה. אילצו ילדים לעשות דברים אחד לשני. אילצו את הילדים לצפות בקיום יחסים בין גבר לאישה כדי להדגים שהנה, זה לא כואב, לא צריך לצעוק. הבן שלי נתן עדות מפורטת נגד האדם הזה במשך שעתיים שלמות. צריך להבין את המחיר של החקירות האלה: ימים שלמים שהילדים הופכים מטורפים. ובסוף משחררים אותו. למה? כי הוא נשאל בחקירה אם אכל בבוקר והוא אמר שלא, כנראה כי שתה מבקבוק וידע שזה אסור. אמא שלו אמרה שהוא כן שתה ואכל, אז העדות שלו נפסלה".

התלונות הגיעו גם לח"כ אורי מקלב (יהדות התורה). הורים התלוננו על "טיפול לא ראוי, תחושה של אדישות והתעלמות מפגיעות מיניות בעשרות ילדים בירושלים, כשבעיקר הכוונה היתה לפגיעות בקרב הציבור החרדי". בעקבות זאת כינס ח"כ זבולון אורלב, יו"ר הוועדה לזכויות הילד, דיון חירום בנושא, בשבוע שעבר. "אין ספק שהילדים שילמו מחיר כבד על כך שהרשויות לא פעלו מייד בנחישות וכשלו כשלא זיהו בזמן שמדובר בתעשייה מקיפה ומאורגנת של פדופיליה", אמר אורלב השבוע. "כואב לי, דווקא מפני שהאוכלוסייה החרדית בשכונה גילתה אומץ לב אזרחי נדיר וחשפה את עצמה מעל ומעבר למצופה. הם שיתפו פעולה, התלוננו במשטרה, יצרו קשר עם שירותי הרווחה. מאוד כואב לי שהרשויות כשלו. אין מספיק חוקרי ילדים, עשרות ילדים עדיין לא נחקרו, והמשפחות לא קיבלו הדרכה מספקת".

בנוגע ל"זיהום העדויות" אומר אורלב: "צריך לשקול רביזיה בסוגיית המהימנות של חקירות ילדים. לא עולה על הדעת שהורים שמחזקים את ילדיהם לתת עדות או ששומעים מראש מהילדים מה אירע להם, פוגעים במהימנות החקירה. המקרה הזה חשף בעיות סביב נושא חקירות הילדים, ואנחנו בודקים אותו בלשכה המשפטית".

"אני רוצה לומר שבמקרה הזה לא היתה שום דחייה של חקירת ילדים", אמרה בוועדה לזכויות הילד חנה סלוצקי, עו"ס ראשית לחוק הנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. "כל חקירה שהיו צריכים לעשות נעשתה. נעשו מספר חקירות לגבי כל אחד מהילדים".

עו"ד איתן להמן, המייצג חלק ממשפחות הילדים, אומר כי "יש כאן פרדוקס מובנה. מצד אחד, אנחנו מדברים על אוכלוסייה שבדרך כלל לא משתפת פעולה עם המשטרה, לא חושפת דברים, במיוחד על רקע מיני שיש לגביו טאבו מאוד ברור. מצד שני, ברגע שהמשפחות האלה באמת מגלות את האומץ הזה - חושפות, באות, מדברות עם הילדים - מטיחים בהן: 'זיהמתם את החקירה, היינו יכולים להעמיד את האנשים הפוגעים האלה לדין, אבל אתם דיברתם עם הילדים'. כמעט אין תיק הכולל יותר מפוגע ונפגע אחד, שאין בו זיהום. אין דבר כזה. תמיד מדברים אחד עם השני, תמיד מדברים עם ההורים".

נצ"מ מוטי לוי, קצין אגף חקירות ומודיעין במשרד לביטחון הפנים, אמר בוועדה כי "מבחינת המשטרה, גם אם חקירת הילד נקבעה כלא מהימנה, לא תם הסיפור. תפקיד המשטרה והחובה שמוטלת עליה הם להמשיך לחקור ולנסות לאסוף ראיות, וגם לחזק את העדויות שגבה חוקר הילדים".

איומים בלתי נתפסים

בפני הוועדה לזכויות הילד הופיעו הורים לילדים שנפגעו. בזה אחר זה הם גוללו בכאב את שהתרחש מתחת לאפם. "אני אם לארבעה ילדים פגועים, בחלקם פגועים קשה", סיפרה אורלי. "בהתחלה חשבנו שהפאניקה בשכונה מוגזמת, עד ששמענו מהילדים שלנו שהם נפגעו, ואת התיאורים הקשים, שהם עכשיו מוציאים ומוציאים. מהרגע שהם נפתחו הם לא מפסיקים לדבר, ולנו כבר קשה לשמוע. אנחנו חיים בשכונה ארבע שנים, ובטווח הזמן הזה נפגעו כל ארבעת הילדים שלנו. הם סיפרו שנפלו כל פעם למלכודת אחרת: עד שכבר ידעו להיזהר מבית מסוים, אז המעשים קרו בבית אחר. הסיפורים קשים מאוד, בכל קנה מידה. מרגע הגילוי, ממש מיידית, הגשנו תלונות במשטרה, והילדים שלנו זומנו לחקירת ילדים. במקביל, התחלנו לשמור על הילדים מאוד חזק, אבל גילינו שהשמירה שלנו לא מספיקה. אני מדברת איתכם על ארבעה ילדים שאני יוצאת ללוות בוקר וצהריים, כל ילד בזמן אחר. בארבעת החודשים מאז תחילת שנת הלימודים פיספסתי פעמיים להגיע אליהם בזמן - ובשתי הפעמים הם נפגעו. זה פשוט מטורף".

שבתאי מרקוביץ', אדם מוכר בקהילה, שאליו פנו חלק מהמשפחות, ציין בוועדה כי ההסתגרות בבתים והליווי הצמוד של הילדים, כשהם יוצאים מהבית, אינם מספיקים. "האופי של המגורים שם מאפשר לזר לשלוף ילד מהבית. אני מדבר על דברים שקרו. אמא יוצאת להביא ילד מהגן או מבית הספר, או ללוות את אחד הילדים, היא חוזרת - והילד הקטן לא בבית. מישהו שלף אותו וביצע בו את זממו".

בתיה, אם נוספת, התייחסה לחקירות הילדים: "הלכתי יום-יום לחקירות הנוער עם הילדה, היא העידה בצורה יוצאת מן הכלל. בסוף אמרו שהחקירה שלה 'מזוהמת', כמו חקירות של ילדים נוספים. טענו שמה שמזהם את החקירה זה שנותנים לילד מתנה, משום שאולי הוא הגיע להעיד בגלל המתנה. אבל אם לא הייתי נותנת לה מתנה היא לא היתה הולכת להעיד. אפשר גם להבין שילדה מתביישת לספר לחוקרת שהיא לא מכירה שמישהו הוריד לה את הבגדים בפני 20 אנשים. אם לא היינו נותנים לילדים מתנות, לא היה סיכוי לחקירה אחת. נתתי לה גלידות ומתנות וכסף, כדי שהיא תלך לחקירה. לא התערבתי בתוכן, לא אמרתי לה, 'אני אתן לך מתנה אם תגידי כך וכך'.

"גם הביאו להם תמונות של החשודים, לבלבל אותם לחלוטין: אחד שהיה עם שיער שחור, פתאום השיער לבן. שמן שנהיה רזה. אחד שהיה עם שיער אסוף, והשיער
שלו פתוח. באסיפה שעשתה לנו המשטרה הסבירו לנו שאין להם שום שליטה על התמונות של החשודים, את התמונות מביאים הסניגורים שלהם. והרי ברור לנו שכל החוקרים משוכנעים שהדברים אכן קרו".

"אנחנו הראינו תמונות לילדים כדי לשאול אותם, 'זה האדם שפגע בך?'" העידה גיתית, שארבעה מתוך שמונת ילדיה נפגעו. "בלי התמונות לא היתה לנו שום אפשרות להגיש תלונה. על מי נגיש תלונה? יש עשרות דמויות: אחת בשם 'קוקו שחור', ואחת בשם 'חום עם בלוטות', ואחת בשם 'קוקו לבן', או 'איש עם קרחת'. המשטרה, לצערנו, לא עשתה שום דבר כדי לזהות את אותם בני אדם, ואנחנו לא צילמנו. אנחנו לא יודעים מה לעשות, לצלם אותם? כן או לא? לחפש אותם? לא לחפש? לשאול את הילדים שלנו? לא לשאול? ובינתיים לא נעשה כלום. הילדים עברו את כל סוגי האונס, ולא מדובר על מה שבדמיון הרגיל. מדובר על חפצים, על אלימות נוראית כלפי ילדים קטנטנים. ילדה בגיל 7 או 9 מספרת שמול העיניים שלה אנסו ילדה בגיל שנתיים בצורה אלימה ביותר. הילד מדבר על אונס קבוצתי".

גיתית סיפרה על שיטות ההפחדה שהופעלו על הילדים: "ילדה קטנה צרחה שנה שלמה 'כלב, כלב', ואמרו לי: 'פחד כלבים מצוי בירושלים'. מה התברר? הם הביאו לשם כלבים בגודל של בן אדם, יותר גבוהים מהילדים, ואמרו, 'אתם רואים את הכלב הזה? הוא אכל יותר מילד אחד. אוי ואבוי אם אתם תספרו'. או הדליקו אש, שרפו שם כל מיני חפצים, ואמרו: 'אתם רואים את האש הזאת? לאש הזאת אנחנו נזרוק כל ילד שידבר'. אז אנחנו מצפים שהילדים יספרו וישתפו אותנו במה שקורה בשכונה? הם חיו וממשיכים לחיות תחת האיומים האלה".

"אחד הבנים שלי לא מניח לנו להדליק אש בבית", מספר אורן. "הוא לא השתתף בהדלקת נרות חנוכה, ומתחנן לאמא שלו שלא תדליק נרות שבת".

"היה מישהו שסיפר לילדים שהוא עובר בין הבתים עם משדר, וברגע שילד מספר, הוא יודע מזה מייד", העידה דורה. "או שקשרו לילד את הידיים והרגליים, והפוגע לקח הסכין, קירב לצוואר שלו ואמר, 'אם אתה מספר, צ'אק אחד ואתה גמור'. אחד העצורים פיזר אבקה על הרצפה, וכל הגוף של הילדה שלי התמלא פריחה. לא ידעתי ממה זה. אמרתי לה: 'מה כבר אכלת שיש לך כזאת פריחה על הגוף? הלכת ליד עשבים? למה יש לך את הפריחה הזאת?' והיא כמובן לא יכלה להגיד לי. התברר שהפוגע אמר לה שזאת אבקה שבעזרתה הוא יידע אם היא סיפרה משהו, ואז הוא יעשה חור בתקרה ויכניס פתיל ויהרוג אותה".

מחלק מעדויות ההורים עולה גם חשד שהתוקפים עשו שימוש בחומרים כימיים כדי להשפיע על הילדים. בתה בת ה-5 של גילה חזרה באחד הימים מגן הילדים מטושטשת ובערפול חושים. היא שקעה מייד בשינה ארוכה, ומרגע שהתעוררה החלו להופיע אצלה בעיות התנהגותיות שלא היו לפני כן: היא הרטיבה במיטה, פרצה בבכי על כל דבר פעוט, כמעט ללא הרף, והפכה מפוחדת ותלותית מאוד בהוריה. "חשדתי שבאותו יום נתנו לה לקחת משהו שסימם אותה. שאלתי אותה: 'נתנו לך משהו לשתות?' בהתחלה היא צחקה במבוכה, כאילו יש לה סוד שהיא מתביישת בו, ובהמשך היא הודתה שהציעו לה גלידה, היא סירבה, ואז נתנו לה לשתות משהו".

"המורה של אחד הבנים שלי אומר שהוא הילד הכי עצוב בכיתה", מספר אורן בעיניים כבויות. "הוא לא משתף, לא מדבר. בינתיים הוא לא חזר לשלוט על צרכיו, ואנחנו עייפנו מכל זה ולכן זורקים את הבגדים המלוכלכים והמוכתמים לפח כמעט כל יום. בגלל שלא הצלחתי לגלות בזמן מה קורה עם הילדים שלי, אני מנסה לחשוב איך אפשר לעזור להורים אחרים לגלות מה קורה לילדיהם. הם צריכים לשים לב להפרעות קשב וריכוז שמופיעות לפתע, ללא סיבה נראית לעין. הילדים שלנו הפסיקו פתאום להקשיב לסביבה שלהם, ולאחד מהם היה עיכוב התפתחותי. לאחד הבנים החל רעד בידיים, הוא היה מפוחד והגיב בשפת גוף של התגוננות לכל צעקה קטנה או הערה, כאילו נכנס לכוננות ספיגה. גם הרטבה בלילה ואיבוד שליטה על היציאות הופיעו אצל ילדים רבים. אבא של אחד הילדים שנפגעו אמר לי לא מזמן שהוא לא בכה כל חייו כמו שבכה בשנה האחרונה. גם אני כמוהו. ילדים קטנים, שפרחו והיו יכולים להגיע רחוק מאוד בחייהם, צריכים להתמודד עכשיו עם טראומות וקשיים שלא רואים את סופם".

naamal@israelhayom.co.il
yehudas@israelhayom.co.il


*   *   *

תגובות

המשטרה: "התלונות הוגשו זמן רב אחרי התקיפות"

מדוברות המשטרה נמסר בתגובה: "במשטרה דוחים על הסף את הטענות. מייד עם קבלת התלונה מכמה הורים בגין תקיפות מיניות נגד ילדיהם בשכונה נפתחה במשטרה חקירה בשיתוף חוקרי ילדים של משרד העבודה והרווחה, שבמהלכה נעצרו שישה חשודים. שלושה מהם נעצרו עד תום ההליכים והוגשו נגדם כתבי אישום על ידי הפרקליטות. במשטרה מצרים על כך שהתלונות הוגשו זמן רב אחרי התקיפות המיניות, לאחר שהתושבים בשכונה ניסו לפתור את הבעיה בכוחות עצמם וגרמו בכך לקשיים חמורים בחקירה המשטרתית ובחקירת עובדי משרד הרווחה. למרות זאת, המשיכה המשטרה בחקירה ועצרה בימים האחרונים שלושה חשודים נוספים, שמעצרם הוארך והמשטרה תמליץ להעמידם לדין. בנוסף, נפגשו לאחרונה מפקד מרחב ציון, תנ"צ ניסים אדרי, גורמי רווחה מהעירייה ומשרד הרווחה עם התושבים ועידכנו אותם בפרטי הפרשה. הסיורים הגלויים והסמויים בשכונה תוגברו, להגברת תחושת הביטחון של התושבים".

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "הפרקליטות הגישה שלושה כתבי אישום נגד נאשמים המעורבים בפרשה. מדובר בתיק רחב היקף ומורכב המתנהל בימים אלה בבית המשפט. לפיכך, לא נוכל להתייחס לגופן של הטענות. הפרקליטות פועלת בצורה מקצועית ועניינית, מתוך הבנה מלאה של חומרת המעשים בפרשה זו, ובשיתוף פעולה עם רשויות החקירה והרווחה. הטענות בדבר חוסר אכפתיות בניהול התיק חסרות כל אחיזה במציאות".

מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "מייד עם קבלת המידע החלו העובדים הסוציאליים באגף הרווחה בהליך טיפולי למשפחות ובפעולות לטיפול בילדים. גויסו מטפלים מומחים ומטפלים פרטיים, המלווים באופן צמוד את הילדים והמשפחות. גובשה תוכנית פעולה עם מינהל החינוך, השירות הפסיכולוגי והמינהל הקהילתי, במטרה להגן על הילדים. ההורים הופנו להגשת תלונה במשטרה. העובדים הסוציאליים נמצאים לאורך כל התקופה בקשר עם המשטרה, עם חוקרי ילדים ועם הפרקליטות, וקיים קשר רציף עם רבנים וראשי הקהילות באזור. העירייה החליטה על פעולות להגברת הביטחון באזור - במסגרתן תוגבר השיטור הקהילתי, הוגברה תאורת הרחוב באזורים שונים בשכונה ונבחנת הצבתם של אמצעים טכנולוגיים נוספים".

עו"ד רועי פוליטי, המייצג את החשוד ב', מסר בתגובה: "מדובר בסיפור קפקאי, ציד מכשפות, שמוכיח עד כמה לא השתנינו כחברה מאז הימים האפלים של ימי הביניים. כל החשודים מוכי גורל, אנשים בודדים שקל היה להיטפל אליהם. ההורים גורמים לילדיהם נזק בל יתואר. הלקוח שלי מכחיש את המעשים מכל וכל. הוא היה מיודד עם ילדים - סוג כזה של אנשים לא מוצאים חברים בוגרים ואינטליגנטיים - אך מעולם לא קרה שהוא נגע באיזה ילד. אם מדובר ב-50 עד 100 ילדים, שעל פי הטענה נאנסו בצורה כמעט קבועה ונעשו בהם מעשים מחרידים במשך שנים - איך ייתכן שאף אחד לא שמע צעקות או בכי ולא ראה שום סימן? גם לא הוצגו תעודות רפואיות. נחקרו 50 ילדים, רק ארבעה נמצאו ראויים לעלות על שולחנו של השופט. דובר על רשת של פדופילים, אך למעשה, מלבד שניים - הם לא הכירו זה את זה. המשטרה פועלת ממניעים של השקטת ההורים, הלחץ הציבורי עושה את שלו. חפותו של מרשי תוכח בבית המשפט".

עו"ד איתן ארנון, המייצג את החשוד ב"פ, מסר בתגובה: "מרשי כופר בהאשמות שמיוחסות לו. התמונה שעולה מהפרשה היא שסימנו את האנשים החלשים בשכונה והטיחו בהם האשמות חמורות. בבית המשפט נציף את כל השתלשלות האירועים שהביאה להטחת האשמות השווא במרשי".

עו"ד גלי גלעד, המייצגת את החשוד ז', מסרה בתגובה: "כתב האישום הוא פרי באושים בנסיבות שבהן נתגלו בשכונת נחלאות בירושלים חשדות לפגיעות מיניות בקטינים. באווירה ההיסטרית של ההורים, המוצדקת בחלקה, נוצר זיהום עדויות, מאחר שההורים נטלו את החוק בידם וניסו לתאם עדויות, ללחוץ על הורים להביא את ילדיהם ולמסור עדויות, ושוחחו באסיפה על שמות מסוימים. שמו של מרשי שורבב כתוצאה מבחישה של מספר גורמים שהיה להם אינטרס להשחיר את פניו. כתב האישום הוא כל כולו פרי של לשון הרע, ולכל הדברים יש תימוכין בחומר הראיות האובייקטיבי".

חזרה לדף ראשי | לניוזלטר מתאריך: