"זה לא הסוף של ברצלונה"

לצ'אבי הרננדס אין תהילה כמו של מסי או קעקועים כמו של אלבס • אבל הוא זה שעומד מאחורי מכונת הכדורגל מקטלוניה
פורסם ב: עודכן ב:
2
  • צ'אבי בפעולה
    צ'אבי בפעולה. "ספגנו מכה קשה מאוד, אבל לעונה הבאה נגיע מוכנים יותר"
    צילום: 
    GettyImages
  • צ'אבי
    צ'אבי (מימין) עם כתב "ישראל היום" במתקן האימונים של בארסה. יישאר בקבוצה עד גיל 36
    צילום: 
    מירי נחמיאס
  • צ'אבי וחבריו בברצלונה
    צ'אבי (כורע, שלישי מימין, עם סרט הקפטן) וחבריו בברצלונה. "אנחנו משחקים באותו סגנון כבר 30 שנה, מביאים שחקנים שיזדהו עם המועדון ומנסים לגרום הנאה לקהל"
    צילום: 
    אי.אף.פי
  • מסי
    מסי. דמות נערצת
    צילום: 
    אי. אף. פי
צ'אבי הרננדס אי קראוס בהה לפני כשבועיים במסך הטלוויזיה, וראה את באיירן מינכן הגרמנית כובשת את אירופה וזוכה בליגת האלופות בכדורגל. אלה לא היו תמונות קלות בשביל מי שהניף את הגביע הזה שלוש פעמים בעבר, וזכה גם בגביע העולם, בשתי אליפויות אירופה ובשבע אליפויות ספרד.
"רק לפני שנתיים זכינו בכל התארים, והצבנו רף גבוה מאוד, שהפך לבעיה שלנו", מודה צ'אבי, שמשמש קפטן קבוצת הפאר ברצלונה לצידו של קרלס פויול. "עכשיו אם אתה לא זוכה בתואר מסוים, זה מייד נראה כמו כישלון. אבל תחשוב שבארסה היא מועדון עם יותר ממאה שנות היסטוריה, ורק 22 אליפויות. אז אל תדברו על כישלון. העונה הזאת היתה הצלחה כבירה. הקדמנו את ריאל מדריד, שהיא אחת הקבוצות הכי חזקות בעולם. פויול ואני מדברים על זה כל הזמן, שהיתה תקופה שלא זכינו בליגה במשך חמש שנים ברציפות. זאת היתה צרה צרורה".
לאו מסי הוא הכוכב הגדול והבלתי מעורער של בארסה, אבל צ'אבי הרננדס בן ה־33 הוא המוח שמאחוריה, הארכיטקט של יצירת המופת הספורטיבית הזאת. הוא מקבל את פניי בלבוש ספורטיבי, שיער מטופח וחיוך גדול בסיאוטט אספורטיבה דה סן חואן דספי, המתחם המפואר של הקבוצה, שמרוחק קילומטרים ספורים מהעיר ומאיצטדיון קאמפ נואו.
צ'אבי, יליד טרסה הסמוכה לברצלונה, מרגיש בבית - 
כיאה למי שנמצא במועדון כבר 22 שנים, מאז עשה את צעדיו הראשונים ב"לה מסייה", אקדמיית הנוער של בארסה, כשהיה בן 11. מספרים שכבר בגיל תשעה חודשים הוא הלך כשכדור לרגליו, והיום הוא אחד האנשים הכי נערצים בספורט העולמי.
אנחנו משוחחים בקטלאנית, והוא עורך לי סיור מודרך במקום ומתעניין בחיים בישראל. הוא זכה ב־25 תארים במפעלים השונים, והפך לשחקן הפעיל הכי מעוטר שיש כיום בכדורגל העולמי, אבל לפעמים הוא בעצמו מתקשה להאמין. 
הוא עדיין אותו ילד, שבכל יום רביעי עלה למסחרית הלבנה בטרסה כדי להגיע לקאמפ נואו ולראות את בארסה משחקת בגביע אירופה. אותו ילד שחלם לשחק בקבוצה שהוא אוהד, והיה להבטחה גדולה בנוער, עד שהפך למי שהוא היום, כוכב עולמי שמקבל מכתבי הערצה מתל אביב, מסידני, ממרקש, ועוד היד נטויה.
צ'אבי עדיין מגדיר את עצמו "אוהד פנאטי". של ברצלונה, כמובן. הוא כבר מחזיק בשיא ההופעות לשחקן במועדון, ולאחרונה חתם על חוזה עד 2016, מה שמבטיח את מקומו בסגל עד גיל 36.
לפני כמה שבועות הוא קיבל את תואר השחקן ההוגן (Fair Play), וזכה למחמאות מנשיא המועדון, סנדרו רוסיי. "הפרס הזה מגיע לצ'אבי, כי הוא חבר של כולם. אני עדיין לא מכיר אף יריב שמדבר עליו רעות. הוא מייצג את הערכים של 'לה מסייה', הוא הרפרנס של המשחק של בארסה, הארכיטקט שלנו", אמר רוסיי.
הבסתם כל כך הרבה קבוצות בשנים האחרונות. זה בטח היה מוזר להיות בצד השני, כשספגתם 7:0 מבאיירן במפגש הכפול בליגת האלופות.
"זו היתה מכה קשה מאוד, אחרי שאתה מתרגל לנצח בכל דבר, ואפילו מנצח את באיירן 0:4 ב־2009, ואז מובס 4:0 במשחק הראשון בגרמניה. הם היו טובים יותר, אבל אני סבור שהתוצאה היתה מוגזמת. אחר כך, בגומלין בקאמפ נואו, זה כבר היה ניסיון כמעט נואש כי היינו חייבים נס, והם הגיעו כמו מכונות מבחינת הכושר הגופני שלהם. היינו בלי פויול וחאבייר מסצ'ראנו הבלמים, ולאו מסי היה פצוע. אבל זה הכדורגל, ואנחנו מקווים שבשנה הבאה נהיה מוכנים יותר".
מה קרה לכם העונה?
"הגענו למשחקים המכריעים עם הרבה פצועים, ואל תשכח שבמשך חודשיים או שלושה היינו בלי המאמן טיטו וילאנובה, שחלה ויצא לטיפולים. עכשיו הוא בסדר. ההחלמה שלו ושל אריק אבידל זה כמו לזכות בשני גביעים".
אומרים במדריד שתם עידן בארסה.
"טוב, את זה אומרים אנשים שלא אוהבים את ברצלונה. יש עיתונאים שהם פנאטים מאוד ובכל שנה מדברים על סוף העידן שלנו. אבל אנו עובדים באופן שקט ורגוע. זה דור שעדיין יש לו הרבה לתת ואפשרות לזכות בתארים. בוא לא נשכח שבחמש השנים האחרונות זכינו בארבע אליפויות. במדריד אומרים שתם עידן בארסה כי יש מלחמה בין שתי הקבוצות, וזה חלק ממנה".
מה בארסה צריכה לעשות כדי להשיב אליה את ההגמוניה?
"אני בטוח שזה אפשרי, אם נדע לחזק את הקבוצה. עכשיו אין משחקים, אז יש הרבה חדשות על שמות חדשים. ניימאר מגיע מברזיל, ומדברים על כך שיבוא גם בלם. בכל מקרה, אני מבטיח שבשנה הבאה ננסה שוב לזכות בכל הגביעים. עוד מעט, כבר באוגוסט, נפגוש בסופר קופה את אתלטיקו מדריד, ואנחנו רוצים מאוד את התואר הזה".
לפחות בעונה הבאה לא תצטרכו לסבול את מאמן ריאל המפוטר, ז'וזה מוריניו. עבדת תחתיו כשהוא היה מתורגמן ועוזר מאמן בבארסה, אבל בשנים האחרונות הוא נלחם נגדכם כמעט באופן אובססיבי.
"מוריניו הוא דמות שתמיד רוצה להיות שנויה במחלוקת. אין ספק שכמאמן הוא זכה בהרבה תארים. כשהוא היה בברצלונה הוא לימד אותנו, הצעירים. צריך לזכור שבמשך שלוש שנותיו במדריד, בארסה לא הפסיקה לזכות בתארים, וזה משהו חשוב מאוד".

אנחנו, הקבוצה של המדינה?

ברצלונה הפכה לתופעה חברתית בישראל. ילדים כבר לא מסתובבים ברחובות עם חולצות של מכבי, בית"ר או הפועל ולא מנסים לחקות את תנועותיהם של כוכבי נבחרת ישראל; בכל מגרש שכונתי תוכלו למצוא לפחות ילד אחד עם חולצת הפסים האדומים־כחולים של בארסה, וכמעט כולם מנסים לכדרר ולהכניע את היריבים, א־לה מסי.
וזה לא נגמר שם: במשחקי הבית של בארסה לא נפקד מיציעי הקאמפ נואו מקומם של מאות ולעיתים אלפי ישראלים. חלקם דואגים להניף גם את דגל המגן־דוד, ולא מעט כבר קוראים לברצלונה "הקבוצה של המדינה", כפי שהיתה מכבי תל אביב בכדורסל לפני כ־30 שנים.
לצ'אבי מוזר לשמוע על התופעה הזאת. "זה משהו מדהים", הוא מתפעל. "אני יכול לספר על עצמי, כקטלאני שחי בברצלונה, שאף פעם לא הסתכלתי על קבוצה ממדינה אחרת, בטח לא באהדה ובהערצה. מה שאתה מספר כאן מפתיע אותי, אבל זה גם ממלא אותי גאווה שיש לנו כל כך הרבה אוהדים במדינה זרה. זה אומר שעשינו משהו, שהצלחנו להגיע לאנשים ממקומות אחרים".
ב־31 ביולי תבקר ברצלונה בישראל, כאורחת מרכז פרס לשלום. "סיפרו לי המון דברים טובים על ישראל. אני מכיר את אוסקר גארסיה (המאמן היוצא של האלופה, מכבי תל אביב; ס"א) ואת עוזריו ג'רארד אוטט ורובן מרטינס, שהיו איתי בבארסה. כולם אמרו לי שהם היו מרוצים מאוד בישראל ושהיחס אליהם שם מצוין. אני שמח מאוד שישראלים מעודדים את בארסה, שהמועדון משמש עבורם מודל, ואני כבר רוצה להגיע".
זו נסיעה שמטרתה לקרב את השלום בין הישראלים לפלשתינים. זה לא נשמע קצת נאיבי?
"זה יהיה נועז לומר זאת, אבל אם אנחנו יכולים לעשות את החלק הקטן שלנו כדי לאחד אנשים זה מצוין. איננו נכנסים לפוליטיקה. אנו מקדמים ערכים כמו דו־קיום בין העמים. אנחנו רוצים להעביר את הערכים של בארסה".
צ'אבי מדבר מהר, כפי שהוא מנהל את המשחק של ברצלונה. מילותיו נבחרות בקפידה ובדיוק, כמו מסירותיו למסי. שטף דיבורו נעצר מדי פעם, באותה חוכמה שמאפיינת אותו כשהוא ממתין שחברו לקבוצה יחמוק מהיריב כדי לקבל את הכדור מול השער. הוא תמיד מוסר במקום הנכון ובזמן הנכון. הוא גורם לכל מה שהוא עושה להיראות כל כך קל, וזה מה שכל כך יפה.
כשהיה בן 18 עלה לקבוצה הבוגרת של בארסה, וכבר במשחק הראשון שלו - בסופר קופה נגד מאיורקה - כבש שער בכורה. אבל הכל היה יכול להיראות אחרת. את מקומו כפליימייקר של הקבוצה כבר תפס פפ גווארדיולה. הוריו אף נפגשו עם סגן נשיא מילאן, אדריאנו גליאני, שהציע לו חוזה עתק לחמש שנים, בשכר הגבוה פי חמישה מזה שהיה לו בבארסה.
זה היה רגע קריטי עבור אמו מריה מרסה ואביו חואקין, שבעברו היה כדורגלן בעצמו. "זה היה אחרי שצ'אבי שיחק מצוין וזכה עם ספרד באליפות העולם לנוער בניגריה", סיפרה מריה מרסה בעבר. "מר גליאני נפגש עם חואקין במלון פרינססה סופיה בברצלונה. הוא הבטיח לנו שצ'אבי לא יישב על הספסל, ושהוא יתגורר בווילה וישתכר 250 מיליון פאסטס בחמש שנים. הוא גם התחייב לשלם על כל הנסיעות שנרצה למילאנו, והבטיח מקום עבודה לבעלי. כולם חשבו שזו הזדמנות פז כי בבארסה לא ראינו עתיד ברור, אך אני ראיתי את זה מאוד בבירור. אמרתי לחואקין שאם הוא הולך למילאן אז אני מתגרשת ממנו, אבל נתנו לצ'אבי להחליט". והשאר היסטוריה.
"רעב?" שואל צ'אבי, "למה שלא אהיה רעב להצלחה? בסוף אתה מתרגל לנצח, אבל אז, כשאתה מפסיד, אתה כועס יותר. זה קורה לטניסאים ולשחקני גולף. תסתכל על רפאל נדאל, על נובאק ג'וקוביץ' או על רוג'ר פדרר. אף על פי שהם זכו בכל דבר, הם מתעצבנים כשהם מפסידים. יש לי עדיין אותו כוח רצון כמו כשהייתי בן 20. אני מת על הכדורגל ועל המועדון, שמבחינתי הוא הכי גדול בעולם. אני מרגיש זכות להיות חלק ממנו וחלק מדור מנצח שזכה בכל כך הרבה תארים. אני חי בתקופה היסטורית".
בסוף, ההיסטוריה לא זוכרת רק את הניצחונות ואת התארים, אלא גם את דרך המשחק, כפי שזוכרים עד היום את ה"טוטאל פוטבול" של אייאקס משנות ה־70.
"אין ספק שהמטרה הסופית היא לקחת את התואר, אבל הדרך לשם היא קריטית. מאז שיוהאן קרויף הגיע לפני 25 שנה לבארסה, אנחנו משחקים באותו סגנון. שואפים להחזיק כמה שיותר בכדור, מביאים שחקנים שירגישו מזוהים עם המועדון ומנסים לגרום הנאה לקהל. זה לא פחות חשוב, ולדעתי זאת הדרך הכי טובה לקחת אליפויות".
ב־2008 נבחרת אמנם לשחקן המצטיין של היורו, אבל בכדור הזהב - שחקן השנה בעולם - לא זכית. היית קרוב במשך שלוש שנים ברציפות, ולא הצלחת לגבור על מסי. זה לא מתסכל שתמיד יש אחד שזוכה לתהילה לפניך?
"איני משחק כדי לזכות בתארים אישיים. אם בגיל 20 היו אומרים לי שאעמוד על הפודיום של כדור הזהב, לא הייתי מאמין. יש לי מזל שאני בכלל משחק בבארסה עם מסי, פויול, אנדרס אינייסטה, ויקטור ואלדס, סרג'יו בוסקטס. אני לא יכול לבקש יותר מזה. אז ברור שלזכות בכדור הזהב היה יכול להיות נחמד, אבל אל תתבלבל. לא על זה חלמתי כשהייתי קטן אלא על זכייה באליפויות ספרד ובצ'מפיונס ליג".
שיחקת לצד שמות גדולים וכוכבי על. מסי הוא באמת השחקן הכי טוב שראית?
"כן, הוא מספר אחת, אמרתי כבר לפני ארבע או חמש שנים שמסי הוא שחקן הכדורגל הכי טוב בהיסטוריה. מעולם לא היה שחקן כמוהו. זה מדהים כיצד שחקן אחד יכול להיות כל כך מכריע. הוא נמוך אבל מבקיע שערים עם הראש, הוא בועט בימין ובשמאל, מהיר, מכדרר, מבשל, יש לו את כל הפרמטרים של הכדורגל, והוא תמיד רוצה לנצח".
אומרים שבניגוד לתדמית הילד הטוב, הוא לא אדם כל כך רגוע ושלו.
"הוא אדם טוב וצנוע מאוד. לאו הוא דוגמה בתוך המגרש ומחוצה לו, באמת. הוא חבר נהדר. זה גם מדהים שהשחקן הכי טוב בעולם הוא אדם פשוט ורגיל. שוב, מי שמבקר אותו הוא מי שלא רוצה דברים טובים עבור בארסה".

אל תשוו אף אחד אלי

לצ'אבי אין תהילה העולמית כמו של מסי, אין לו קעקועים כמו של דני אלבס, וגם לא יכולת כיבוש כמו זו של ג'רארד פיקה מחוץ למגרש - עם בת זוגו שאקירה. הרווק המבוקש של בארסה הצליח להישאר אותו בחור צנוע מטרסה.
כמו הרבה מפורסמים, צ'אבי מנסה להחזיר לחברה את כל מה שקיבל ממנה. אשתקד התמנה לשגריר הקרן החברתית של הבנק הנחשב "קאיישה דה קטלוניה", שנועדה לקדם פרויקטים של צדקה. "אני רוצה לתרום כדי להפוך את החברה שלנו למקום טוב יותר עבור כולם, ואני חושב שהפרויקט הזה הוא דרך מצוינת בשביל זה", הוא אומר.
מספרים עליו שאת חלקו - 25 אלף יורו - בפרס היוקרתי של נסיך אסטוריה לספורט, שבו זכה לפני שלוש שנים עם איקר קסיאס מריאל מדריד, תרם לתוכנית למיגור העוני בקרב ילדים בטרסה.
אף שמעולם לא ניחן ביכולת פיזית יוצאת דופן, צ'אבי יודע שהכדורגל הוא משחק אכזרי, ושבגילו המעמסה מתחילה להיות יותר ויותר קשה. הוא עדיין חולם לזכות בליגת האלופות - בפעם הרביעית - ולפרוש מנבחרת ספרד בקיץ הבא, אחרי שיצעיד אותה לזכייה נוספת במונדיאל שייערך בברזיל.
ומה אחר כך? צ'אבי שואף ללכת בדרכו של מורו וחברו, גווארדיולה, ולהפוך מילד שהתחיל בנוער לסמל של הקבוצה ובסוף למאמנה. "אני רוצה להישאר מעורב בעולם הכדורגל, אבל לא חושב על זה עדיין", הוא מסביר לי בחיוך שנועד להעביר מסר ברור: אני עדיין לא תולה את הנעליים.
כמה זמן עוד נוכל ליהנות מהמשחק שלך?
"חתמתי לשלוש שנים נוספות, ואני מרוצה מאוד. אני רוצה לסיים את הקריירה בבארסה, אף על פי שאני יודע שהדרישות והלחץ לא פשוטים. הרף גבוה מאוד, אבל אני מקווה להמשיך ליהנות כאן".
באופק נמצא המונדיאל בברזיל בעוד שנה. אתה תהיה שם?
"אחרי הזכייה ביורו 2012 אמרתי למאמן ויסנטה דל בוסקה שאני שוקל לעזוב את הנבחרת, אבל הוא לא הסכים לקבל את זה. הוא אמר לי שכדאי לי לעשות עוד מאמץ כדי להגיע למונדיאל. אני רוצה מאוד להיות בברזיל. אני כבר בן 33, אבל אני חושב שאהיה בסדר וכשיר".
גרמניה, ששלחה שתי נציגות לגמר ליגת האלופות, עומדת ליטול את ההגמוניה מספרד גם בנבחרות?
"אין ספק שהשנה בורוסיה דורטמונד ובאיירן מינכן היו שתי קבוצות חזקות מאוד, אבל עדיין מוקדם כדי להצהיר שלכדורגל הגרמני יש הגמוניה בעולם. לבארסה זה לקח חמש שנים, וספרד זכתה במונדיאל ובשתי אליפויות אירופה".
מה אתה מציע לכדורגל הישראלי, שעדיין מחפש את עצמו וכרטיס למונדיאל או ליורו?
"מי אני שאייעץ לכדורגל הישראלי? לישראל יש נבחרת תחרותית מאוד והיא יכולה להתמודד עם היריבות הטובות ביותר בכדורגל העולמי. כמעט ניצחתם את פורטוגל, ורק שער עם הרבה מזל של קונטראו בדקה האחרונה השיג שוויון. אני חושב שלישראל יש פוטנציאל להגיע לטורניר גדול".
אומרים שטיאגו אלקנטרה, כוכב הנבחרת הצעירה של ספרד, שנמצא בישראל לכבוד היורו, יכול להיות היורש שלך. אבל ייתכן שיעזוב את בארסה.
"טיאגו הוא שחקן מדהים, אך איני אוהב את ההשוואות הללו. זה מה שקרה לי כשכל הזמן אמרו שאני היורש של גווארדיולה, ועברתי רגעים קשים בגלל זה. אני לא אוהב את זה. שיעזבו את טיאגו בשקט. אני בטוח שהוא יצליח בבארסה, הוא צריך רק סבלנות, כמו שהיתה לי. רק שלא ישוו אותו לאף אחד".
אפרופו פפ גווארדיולה, אתה רואה את עצמך מאמן בעתיד?
"אני רוצה להמשיך בכדורגל, איני יודע אם כמאמן, אבל עכשיו אני לא חושב על זה. יום אחד קרויף אמר לי, 'כשאתה משחק, אל תחשוב על דברים אחרים חוץ מלהתחרות ולשחק. בהמשך יהיה לך זמן לחשוב'".
יש שחקנים שבזמנם הפנוי לא ממש אוהבים לראות כדורגל בטלוויזיה, מה איתך?
"אני אוהב את זה, אני חולה כדורגל".
כוכבי העבר הזרים של בארסה, דוגמת רונאלדיניו, ריבאלדו וסמואל אטו, מספרים שעם צ'אבי הכדורגל יפה, קל ויעיל יותר. הוא לא רק איש המפתח על המגרש אלא גם בחדר ההלבשה, ובקבלתם של השחקנים החדשים במועדון. אין זה מפתיע שמילותיו הראשונות של ניימאר כשחקן בארסה היו: "אני מתרגש מאוד לשחק עם צ'אבי".
יכול להיות שהיריבות למדו את בארסה, ויודעות איך לנטרל אתכם?
"זה חלק מהכבוד שהרווחנו. היריבות נותנות לנו להחזיק בכדור, מסתגרות במגרש שלהן ועושות הגנה עם 11 שחקנים. הכי קל בכדורגל להסתגר בהגנה, והכי קשה זה לתקוף ולבנות. אנחנו כל הזמן בונים את המשחק, מנסים לתקוף, והיריבה צריכה רק לעשות הגנה. לפעמים קורה שזה בלתי אפשרי להבקיע שערים כי היריבה מסתגרת מאחור במשך כל 90 הדקות".
שאלה אחרונה, צ'אבי, ואני מצטער אם עולה ממנה נימה של פרישה קרובה. כיצד אתה רוצה שיזכרו אותך?
"אותי? רק כמישהו שהוא מאוד 'קולה' (כינוי של אוהדי בארסה; ס"א), בחור טוב, פנאט של כדורגל. אבל אני חושב שאת זה אתה צריך לשאול אנשים". 

עוד כתבות

צוק איתן