רבנים, מתנחלים, ראשי ההתיישבות, פוליטיקאים, פעילי שמאל ופלשתינים - כולם הגיעו אתמול להתנחלות תקוע שבגוש עציון, כדי לחלוק כבוד אחרון לרב מנחם פרומן, שנפטר שלשום לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן בעודו בן 68.
צילום: בני פלבן
האלפים שגדשו את בית הכנסת ומחוצה לו הגיעו כולם בשביל האיש שאהב אנשים, שהיה רודף שלום וניסה ורצה בכל מאודו לגשר בין מתנחלים לפלשתינים. כשעשרת ילדיו מקיפים את האלונקה שעליה נישא, שרו הנוכחים ניגונים חסידיים שהרב כל כך אהב. בנו יוסי ספד לו ראשון: "אבא, היית איש של חופש, לימדת אותנו להיות אנשים חופשיים, ילדים לאנשים חופשיים. לימדת אותנו שככל שיש יותר חופש, ככה אנחנו מתקרבים יותר לאלוהים. תמיד אמרת שכאדם חופשי כל הקצוות נפגשים וזה היה מעגל החיים שלך. ראית את קירוב הלבבות במפגש בין ימין ושמאל שהיה מפעל החיים שלך. המפעל הזה היה גם לחבר בינינו לבין השכנים שלנו, הערבים. לחבר לא בגבולות, לא בהסכמים ולא בפוליטיקה, אלא באהבה שנובעת מתוך חופש. אני מבטיח לך אבא שנרים את הדגל שלך".
האמין בכל ליבו בשלום
בהלוויה השתתפו גם אלוף פיקוד המרכז, ניצן אלון, השר משה (בוגי) יעלון וחברי הכנסת הטריים, הרב שי פירון ורות קלדרון. השר יעלון שספד אף הוא לרב פרומן סיפר על שיחה שהתנהלה ביניהם לפני כשבוע: "השיחה כמו תמיד התארכה וגלשה לנושאים שתמיד העסיקו אותך. כזה היית, מנחם. כל השיחות איתך הפכו לארוכות, לעמוקות ותמיד הותירו בי חותם". בהספדו אמר השר יעלון: "האמנת בכל ליבך בשלום בין בני אנוש, וכמנהיג דתי סברת שאפשר להגשים את המטרה הנעלה הזו באמצעות מפגש בין הדתות. אוהב שלום ורודף שלום, לא בחלת בשום מאמץ וניסיון לגשר בין העמים, עד כדי כך ששמך ואישיותך יצאו למרחוק, אל חדרי הישיבות בבית הלבן ולשכותיהם של מנהיגי העולם, אשר מצאו עניין ברעיונותיך המיוחדים".
עוד אמר השר יעלון: "איש של אנשים היית, מנחם. האמנת באדם. האמנת כי יצר האדם טוב מנעוריו. אהבת אנשים באשר הם אנשים. היית אנושי באופן מעורר התרגשות. תמיד קרנת אור ושפעת חום".
הרב דב זינגר, שהיה מקורב לרב פרומן, סיפר שהרב היה מניח תפילין פעמיים ומסביר: "זה בשביל שמעון פרס, בשביל יוסי שריד, בשביל עמוס עוז". לפני שהקריא את מכתב התנחומים ששיגר הנשיא שמעון פרס אמר הרב זינגר בהלצה כי "צריך להודיע לפרס שמעכשיו הוא צריך להניח תפילין בעצמו - או שימצא מישהו אחר שיעשה את זה במקומו".
במכתב עצמו ציין פרס כי "כל חייו היו שלום, כל נתיבותיו שלום. הוא ראה בכל אדם ידיד וסירב לסמן אדם כאויב לנצח. הוא מצא דרכים לליבם של אויבים מרים ויריבים קשים, ובכל מקום שהיתה בו מריבה הוא ניסה ליישבה ברוח גדולה ובחוכמה גדולה. הרב מעולם לא חשש להיות בודד, בתנאי שיהיה צודק".
לבקשתו של הרב המנוח, לקראת סוף ההלוויה שר הקהל את שירו של אהוד מנור "אין לי ארץ אחרת", ולאחר שנטמן, את "אשת חיל", לכבודה של אשתו הדסה.
בהכנת הידיעה השתתפו שלמה צזנה ויורי ילוןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו