יחסי ישראל־פולין מעולם לא נראו ורודים ופשוטים כל כך כפי שהם משתקפים דרך עיניה הכחולות של קרולינה מינץ. זה חמש שנים מפעילה הצעירה האנרגטית, שנולדה בפולין, בלוג שהתחיל כדף פייסבוק בפולנית בשם "Israel Friendly" עם 30 עוקבים, וכיום זה אתר אינטרנט שמטרתו "להראות את ישראל היפה לפולנים", ושאחריו עוקבים יותר מ־3,000 פולנים. מאז ביקורה הראשון כאן, ב־2014, היא התאהבה בארץ ובחרה לגור בה ולגדל כאן את משפחתה. להיות אחת מאיתנו.
"לא אני בחרתי בישראל, ישראל בחרה בי", היא מתקנת אותי בחיוך כשאנחנו נפגשות בראשון לציון, עיר מגוריה. מדברת עברית שוטפת, במבטא קל: את השפה למדה באולפן, ובעיקר מהחיים, והיא עשירה ומתובלת בביטויי סלנג מעודכנים.
"היומיום שלי עמוס בטירוף. בגלל הבלוג שלי, הפולנים מסתכלים עלי בתור אוטוריטה בכל מה שקשור לטיול בארץ. הפכתי להיות סוכנת נסיעות שמביאה תיירים פולנים לישראל. מצד אחד זו ברכה, מצד שני זה עומס גדול בתקופה הזאת בשנה, שבה קר בפולין וכאן זורחת השמש".
המפגש הראשון שלה עם ישראל היה בפסטיבלים יהודיים וישראליים בפולין. "בעשר השנים האחרונות הפסטיבלים האלה הפכו לטרנד. אני חושבת שזה בגלל שהתרבות היהודית היא חלק מההיסטוריה של פולין, והתקשורת נותנת לזה מקום נרחב. ב־2008 הייתי בפסטיבל כזה ושמעתי את יסמין לוי. אחרי כמה שנים שמעתי בפסטיבל את עידן רייכל.
"כשחוויתי משבר בעקבות פרידה מבחור שאהבתי, המוזיקה הזאת עשתה לי טיפול לנפש. שמעתי שעות את 'בואי' של עידן רייכל ואת 'נסי אן אלמו' של יסמין לוי. חשבתי שאם יש מוזיקה כזאת בישראל, אני צריכה לנסוע לשם".
עם הבעל הישראלי, שחף, ובנם אדם. "כולם קיבלו אותנו באהבה, אני מרגישה שזכיתי במתנה"
קרולינה (32) נולדה בעיר ז'שוב, 150 ק"מ ממזרח לקרקוב, לזוג מהנדסים, שבשעות הפנאי ניגנו יחד עם שאר בני המשפחה. האם ניגנה בוויולונצ'לו, האב בגיטרה, קרולינה עצמה שרה, והאח הצעיר הצטרף בגיטרה ובשירה.
אחרי התיכון עברה לוורשה, שם למדה פסיכולוגיה חברתית באוניברסיטה. היא החלה לעבוד בערוץ טלוויזיה פרטי ועסקה בפיתוח תוכניות להדרכה מקצועית של העובדים. מאוחר יותר סיימה תואר שני במסלול קואוצ'ינג.
ב־2013 נפתח בוורשה סניף של קפה ארומה הישראלי, וקרולינה גילתה נוף חברתי שלא הכירה. "להיכנס לשם היה בשבילי כמו לגלות עולם חדש. תרבות ושפה. משהו מעניין, אנתרופולוגי, לראות איך הישראלים חיים. לפני זה שמעתי רק על עזה ועל מלחמה. בארומה פגשתי אנשים מחייכים, מספרים בדיחות. זה היה חדש לפולנייה שלוקחת הכל ברצינות. היו שם גם שולחנות ארוכים שנועדו לזמן משפחה, לבלות עם כולם יחד בארוחה משפחתית. גם זה משהו שלא הכרתי. יש לי משפחה חמה בפולין, אבל לא היה לי קשר כזה בבית.
"בעבודה בטלוויזיה לא היה לי טוב. חיפשתי לצאת מזה. הייתי בת 27, רווקה, ורציתי לעשות משהו משוגע. כשאת לומדת קואוצ'ינג, את לומדת גם להתכוונן למטרה שלך. רציתי להכיר לעומק את ישראל ואת הישראלים כמו שפגשתי במוזיקה ובבית הקפה. רציתי להבין מה זה להיות יהודי. ישראל נהייתה אצלי כמו באג. פתחתי דף בפייסבוק, וכל מה שלמדתי, העליתי מייד ושיתפתי".
הסרטונים הראשונים שצילמה היו באמצעות אייפד. "ראיתי בטלוויזיה ראיון עם במאי יהודי שנולד בפולין, ברח מהגטו בילדותו וחי בארה"ב. הוא דיבר בצורה מעניינת מאוד. אני לא יהודייה, אבל רציתי לשמוע מישהו שיסביר לי את ההיסטוריה המורכבת של היהודים. צילמתי אותו והכנתי כמה סרטונים, חבר שלי מהעבודה לימד אותי איך לערוך אותם. העליתי אותם לפייסבוק וקראתי להם 'סבי היהודי המאומץ'.
"חברים שלי אמרו לי, 'איזה יופי, את צריכה להראות לנו יותר'. מ־30 עוקבים זה הפך למאות. ועם התגובות של האנשים, גדל לי התיאבון.
"רציתי להביא את הפרצופים של הישראלים בצורה אמיתית, בווידאו, לא בכתיבה. הבנתי שאני חייבת לנסוע לישראל ולצלם שם. לא ידעתי אנגלית מספיק טוב, כי בפולין לומדים מעט אנגלית בבית הספר. לכן התחלתי לקחת שיעורים פרטיים".
***
בסוף 2013 קראה קרולינה באינטרנט על אירוע שעתיד להתקיים בקרקוב, במלאת 69 שנים לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ. "שלחתי מייל למשרד יחסי הציבור של האירוע, כתבתי שאני רוצה להתנדב, והם קיבלו אותי. עזרתי שם בעבודות פשוטות. שמחתי להיות קרובה לישראל ולישראלים. הכרתי המון אנשים, עיתונאים ופוליטיקאים מישראל. רכשתי חברים".
בתחילת פברואר עלתה קרולינה למטוס לישראל, לטיול של חודש. אמא שלה רכשה בשבילה את כרטיס הטיסה. התוכנית היתה לצלם בארץ סרט קצר של 15 דקות על "הערכים של ישראל", כדי לשכנע את הטלוויזיה הפולנית להשקיע בה ובבלוג שעליו חלמה. לשם כך הצטיידה במצלמת וידאו ששאלה מחברת סמסונג.
מתוך הבלוג של מינץ
כבר כשנחתה בנתב"ג הבינה שחייה עומדים להשתנות. "אמרתי לעצמי, 'זהו זה! איך לא הייתי כאן קודם'. עד עכשיו יש לי עור ברווז כשאני נזכרת ברגע הזה.
"יש פה משהו חזק מאוד, אנרגיה של חיים, למרות המצב הביטחוני. אנשים יולדים פה המון ילדים, הם רוצים להיות פה. השמש, האנשים הפתוחים, כל אלה עשו לי התחלה פשוטה מהרגע הראשון. הרגשתי חופשייה.
"לא היה לי הרבה כסף, וזה אילץ אותי להיות מוזמנת לבתים של אנשים. הגעתי אליהם דרך אפליקציה שמחברת בין תיירים למארחים מקומיים. הייתי בחיפה, בתל אביב, בירושלים. התארחתי, בין היתר, אצל ניצולת שואה. היתה לי מזוודה מלאה בשוקולדים פולניים, וחילקתי אותם בכל מקום שהתארחתי. דיברתי עם המון אנשים".
ואיך התרשמת?
"תתפלאי, הישראלים לא מקטרים לתיירים. הם אומרים שהכל פה מצוין. 'תראי איזו ארץ, איזה סטארטאפ'. הכי מצחיק היה סיפור האקזיט של ווייז. בכל יום אמרו לי לפחות שלוש פעמים שזאת המצאה ישראלית. אתם גאים בעצמכם. זה מאוד ישראלי לדבר על הצלחות".
מזוודת השוקולדים התרוקנה, ובתום חודש חזרה קרולינה לפולין. "לעומת הימים המטריפים בשמש של ישראל, בפולין היה קר מוות. לא היתה לי עבודה. רק רציתי לחזור לישראל. בכיתי כמה ימים, אמרתי, 'אני חייבת לחזור לשם, אין מצב שאני לא חוזרת'".
למה?
"אני חושבת שזה שילוב בין האווירה המשפחתית לבין הקשר התרבותי וההיסטורי. בישראל הרגשתי שייכת מהרגע הראשון. בפולין חייתי כל חיי והרגשתי לא שייכת. אני צעקנית מדי. היום אני פוגשת הרבה תיירים פולנים שרוצים לחזור לכאן שוב ושוב. יש בישראל משהו, כמו מגנט, שמושך הרבה פולנים".
כדי לחזור לישראל היא היתה מוכנה לעבוד קשה. "קמתי בכל בוקר ב־7, התקשרתי לאנשים גדולים בעולם הטלוויזיה וביקשתי מהם מימון לפרויקט של בלוג סרטים על ישראל. התקשרתי גם לבעלים של ערוץ הטלוויזיה שבו עבדתי בעבר.
"בערוץ התעניינו כמה עוקבים יש לי. אמרתי להם שכמה מאות, והם אמרו, 'תחזרי אלינו כשיהיו לך כמה מאות אלפים'. קיבלתי כאפה.
"עשיתי גיוס כספים לבלוג באתר של מימון המונים. רציתי לגייס 10,000 שקלים כדי לבוא לישראל לשלושה חודשים, אבל לא הצלחתי".
היא לא ויתרה, והחליטה להצטרף לבית הכנסת הרפורמי בוורשה, "כדי להרגיש קרובה לישראל". שם פגשה את סוורן אשכנזי, ניצול שואה בן 83 מבוורלי הילס, אדם אמיד, שנתן לה את סכום הכסף הראשון, כ־4,000 שקלים. ואז דברים התחילו לזוז.
"חֲברה מהטלוויזיה עזרה לי לערוך את הסרטון הראשון שצילמתי בישראל, הוא ארך רבע שעה וקראתי לו 'Israel Friendly', כשם הבלוג שלי. קיבלתי עליו הרבה תגובות טובות בפייסבוק שלי. מיום ליום היו לי יותר עוקבים. פולנים כתבו לי שזה רעיון נהדר להילחם בסטריאוטיפ על ישראל ולהראות שישראל היא לא רק מקום דתי עם מלחמה".
הטלוויזיה הלאומית שידרה כתבה עליה ועל הבלוג, משגרירות ישראל בפולין היא קיבלה 1,000 שקלים ועזרה בפרסום, עזרה נוספת קיבלה מחברת אלמק (חברת אלקטרוניקה בבעלות הוריה), והשלמת התקציב הגיעה מאנדרו גורשרובסקי, אוליגרך פולני נוצרי, שגר בקיסריה ועומד בראש ארגון "יד לעזרה" המסייע לניצולי שואה.
ביולי 2014, חמישה חודשים אחרי ביקורה הראשון, נחתה קרולינה שוב בישראל, הפעם לשלושה חודשים. היא שכרה דירת חדר בפתח תקווה ופתחה אתר אינטרנט דרך תוכנה עצמית לבניית אתרים. חברים שרכשה באירוע בקרקוב ובביקור הראשון שלה בארץ, סייעו לה להעלות תכנים לאתר.
זמן קצר אחר כך החל מבצע צוק איתן. "אמא שלי התקשרה אלי מודאגת, כי שמעה שיש מלחמה. אמרתי לה, 'אל תדאגי, יש לי פה חברים והם אומרים שזה שום דבר'. האתגר הראשון שלי היה להסביר לפולנים מה חווים הישראלים.
"עיתונאי ישראלי שהכרתי בקרקוב הזמין אותי לסיור של עיתונאים זרים בדרום. אז במקום להיות עיתונאית של פאן ונופים, הצטרפתי אליהם. לקחו אותנו לראות איך עובדת כיפת ברזל בשדרות, איך מחלקים חבילות לחיילים ואיך מטפלים בפצועים בבית החולים באשקלון.
"פחדתי, אבל צ'יק צ'ק הבנתי שזה פחד של הגוף. במחשבה רציונלית הרגשתי בטוחה. הכי חשוב היה לי להסביר לקהל הפולני כמה זה לא נעים לחטוף טילים. המדיה שם לא עושה את זה. הם מכינים כתבות רק כשחיילים נכנסים לעזה. הם לא מראים מי התחיל".
עמותת "יד לעזרה" סיפקה לה מצלמה ומחשב נייד והצמידה לה נהג שהוא גם מדריך. "הוא לקח אותי לכל רחבי הארץ והראה לי מקומות ואנשים. פעם נסענו באזור בלי בניינים, והיתה אזעקה. ראיתי גברת שקיבלה התקף חרדה, זה נגע מאוד לליבי.
"בכל יום כתבתי מה קורה. פעם בשבוע העליתי לאתר שני סרטונים, שאותם ערכתי בעצמי ותרגמתי לפולנית. אני הייתי קול ישראל לפולנים. כל פוסט שהעליתי קיבל כ־40 אלף צפיות. באופן פרדוקסלי, ההתחלה היתה פשוטה יותר בגלל המלחמה. הסרטונים יצאו טוב. הרגשתי שהם נעשו על משהו חשוב".
התשוקה והמאמץ השתלמו. הבלוג שלה הוא כיום אחד הגדולים ביותר שעוסקים בישראל בשפה הפולנית. יש לה יותר מ־12 אלף עוקבים בפייסבוק, יותר מ־600 אלף צפיות ביוטיוב, וכ־3,000 עוקבים באתר. לפני שנתיים הקימה עם חבר פולני שחי בישראל, ולאדק רובין, קבוצה בפייסבוק לפולנים בשם "חופשה בישראל", שבה קרוב ל־10,000 חברים.
עשית גם סרטונים שנויים במחלוקת?
"היה סרטון שקראתי לו 'הם קוראים לנו חוצפנים - למה זה?'. ראיינתי ישראלים שמסבירים למה בחו"ל חושבים שהם יהירים או דוחפים בתור. כפסיכולוגית עניין אותי להיכנס למוח הישראלי, להבין אם הישראלים שונים כל כך מהפולנים, ואם כן - במה? ניסיתי להגדיר מה זו 'מנטליות ישראלית'. הראיתי שהרבה אי הבנות נובעות מהבדלי תרבות".
ומה גילית?
"לפולנים קל מאוד להיפגע. הם יכולים לספוג הרבה דברים, אבל ברגע שהם נעלבים - מתפוצצים ולא רוצים לדבר יותר. ישראלים אומרים בפנים מה מעצבן אותם, ואחרי זה הכל חוזר להיות רגיל. הרגשות מתחלפים במהירות.
"אני הכי אוהבת לראות ישראלים שנלחמים אחד בשני וצועקים, ואחרי חמש דקות קוראים אחד לשני 'נשמה' ו'חיים שלי'. בפולין אם משהו מתפוצץ בין אנשים, זה מאוד קשה. אנחנו לא שוכחים. שומרים דברים בבטן. מצד שני, אנחנו הרבה יותר נחמדים אחד לשני, גם אם זה רק מקצועי, מזויף או שטחי.
"ויש הבדל נוסף: פולנים לא הולכים למסעדות מפוארות בכל יום. זה לא קשור למשכורות שלהם, אלא למחשבה על העתיד, שטוב לחסוך באופן כללי. ישראלים חיים כאילו אין מחר. מסעדות מפוארות כמה פעמים בשבוע, חופשה במקסיקו או בתאילנד, והכל בעשרה תשלומים.
"בפולין אנשים מעדיפים לא להצטייד בכרטיס אשראי כדי לא להיכנס ללופ של אשראי. כשזה מגיע לתשלום בטלפון, הפולנים מסרבים למסור מספרי אשראי".
***
בביקורה השני בישראל היה לה יעד נוסף. "חיפשתי להכיר מישהו בארץ שכבשה אותי", היא מחייכת. היא נרשמה לאפליקציית היכרות ופגשה את שחף מינץ (42), דייל לשעבר והיום בעל סוכנות נסיעות. היא קוראת לו "שמיים שלי".
"לקראת מועד החזרה שלי לפולין החלטנו לנסות לגור יחד. טסתי לפולין להביא את החפצים שלי, ואחרי שבועיים חזרתי לישראל עם מזוודה אחת, שהיו בה בעיקר תרופות".
למה דווקא?
"חשבתי שאני צריכה ויטמינים, כי חם פה".
מכיוון שלא היתה לה ויזה, קרולינה לא יכלה לעבוד במשך כמה חודשים. היא למדה עברית באולפן בתל אביב, וכשקיבלה את הוויזה, עזבה את האולפן והחלה לעבוד במלון בתל אביב, כמלצרית. "תרגלתי את העברית שלי בעבודה".
בסוף 2015 היא התחתנה עם שחף בקפריסין. על החוף היו 25 אנשים משתי המשפחות, "וכולם אוהבים לשיר, אז עשינו תחרות שירה". לפני שנתיים נולד בנם הבכור, אדם.
איך המשפחה קיבלה אתכם?
"כולם קיבלו אותנו באהבה. אמא שלי אמרה שהדבר היחיד שחשוב לה הוא שאהיה מאושרת, וגם המשפחה שלו. אני מרגישה שזכיתי במתנה - המשפחה שלו דואגת לי. כששחף בנסיעת עבודה בחו"ל, הם מתקשרים להזמין אותי לאכול אצלם. תמיד שואלים אם אני צריכה משהו".
לאחרונה החלה להכין סרטונים ללימוד עברית עבור פולנים. באחד הסרטונים נראה התינוק שלה מתנדנד בסלקל, כשהיא מדברת בעברית עכשווית, עם תרגום לפולנית. משפטים כמו "הילד הזה הוא החיים שלי", או "זה מוצץ, כשאין מוצץ אין חיים. הוא בוכה ובוכה".
"היום אני כבר חושבת בעברית", היא צוחקת, "קשה לי לדבר עם אדם רק בפולנית".
היא גרה עם משפחתה בראשון לציון, וחוץ מזוג חברים דתיים מירושלים, רוב חברותיה הן נשים פולניות הנשואות לישראלים. "כל היום אנחנו חופרות אחת לשנייה בווטסאפ. פעמיים בשנה, באביב ובסתיו, אנחנו עושים פיקניק פולני בפארק הירקון, ולפעמים יש מאה איש. מביאים אוכל פולני, ביגוס (תבשיל כרוב מתובל) ובורשט, מניפים דגלי ישראל ופולין ושותים הרבה וודקה ויין".
מה המאכל הישראלי שאת הכי אוהבת?
"ג'חנון או מלאווח עם סחוג".
בטלוויזיה היא צופה בעיקר בתוכניות ריאליטי מוזיקליות דוגמת "דה וויס" ו"אקס פקטור". "אהבתי לראות את אייל גולן מול אביב גפן, מוזיקה מזרחית מול מוזיקה אשכנזית. הייתי בשוק איך הם דיברו אחד לשני".
איזו מוזיקה את מעדיפה?
"מזרחית. בשביל פולנים, מוזיקה ישראלית היא רק מזרחית. אתנית. הם לא יודעים שיש משהו אחר".
***
עם עידן רייכל. "אוהבת גם מוזיקה מזרחית"
בישראל היא עדיין לא יכולה להצביע, אבל החוק הפולני מתיר לאזרחי פולין שגרים מחוץ למדינה להצביע, כך שבבחירות האחרונות לפרלמנט הפולני היא הלכה להצביע עם החברות הפולניות, ואחר כך הן חגגו בארוחת צהריים ישראלית.
מה חשבת על הבחירות בישראל?
"אני הכי רוצה שתהיה קואליציה גדולה, ביחד זה כוח. צריך להתחבר אחד לשני. אם הפוליטיקאים יכולים לעשות את זה, זאת דוגמה מטורפת, טובה לציבור".
איך את מרגישה ביום השואה?
"זה יום שמעורר מחשבות עצובות מאוד ומזמין את כולם לעצור ולחשוב על כל האנשים שמתו ואבדו למשפחותיהם לנצח. בגלל הבלוג שלי, אני חושבת על זה לא רק ביום השואה.
"פולנים וישראלים שואלים אותי הרבה פעמים מה אני חושבת על המעורבות הפולנית בשואה, על האנטישמיות וכו'. התשובה שלי היא שאני מרחמת על כל האנשים שהיו צריכים לעבור את זה. מעולם לא ניסיתי להכחיש את החלק הפולני בשואה, אבל היו גם גיבורים פולנים שהצילו אלפי יהודים, והם צריכים להיות מוזכרים באותה שורה עם אלה שלא עזרו. זה מראה איך הטבע האנושי חלש וחזק באותה עת.
"חשוב לי להסביר לישראלים שפולין צריכה עוד קצת זמן. עברו 70 שנה, ועוד לא יודעים איך לדבר על זה. איך להתמודד עם זה שהיו פולנים שעשו דברים רעים. קשה לנו שלא מדברים מספיק על אלה שכן הצילו יהודים, למרות שהיו בסכנת חיים. אי אפשר להגיד דבר אחד ולא להגיד את הדבר השני. זה פוגע בנו.
"כמו בזוגיות, צריך לשבת ולדבר. לא להיכנס לכל פרטי ההיסטוריה, אלא להתמקד באיך מתקנים. היום אין דיבור. בשני הצדדים אין באמת שיחה איכותית. יש פוליטיקאים שיודעים על איזה כפתור ללחוץ כדי ליצור סערה, והציבור סובל. גם פה וגם שם. אני באמצע, רואה את שני הצדדים. אני רואה שאנשים מקבלים אותי פה באהבה. לא מעניין אותם פוליטיקה".
סקר בינלאומי של הליגה נגד השמצה מצא לאחרונה שבפולין חל גידול בעמדות האנטישמיות ל־48 אחוזים מהאוכלוסייה, לעומת 37 אחוזים ב־2015.
"הסקר מזעזע אותי כמו שהבחירות האחרונות בפולין זעזעו אותי. רוב מדינתנו בחרה במפלגה הימנית. אנשים רבים עדיין עניים מאוד ולא יכולים למצוא את עצמם באירופה הקפיטליסטית החדשה, כך שקל מאוד להראות להם את האויב. והאויב הזה יכול להיות כולם. מהגרים מוסלמים, כמו גם יהודים, גם אם לא פגשו בהם מעולם.
"זה כואב לי כיוון שאני מייצגת דור שבו אידיאולוגיות אנטישמיות וגזענות לא היו חלק מההשכלה או הסביבה. מעולם לא שמעתי הצהרות אנטישמיות, גם בבית הספר. אני פשוט מאוכזבת ולא יכולה להאמין שאנחנו, כעם, הולכים בכיוון הלא נכון הזה.
"מצד שני, אני שמחה לראות כל כך הרבה פולנים שבוחרים להגיע לישראל, ממש נהנים כאן ומחליטים לבוא שוב ושוב. הם פשוט מתאהבים במדינה ובאנשים. אני מאמינה שיש עוד המון מה לעשות כדי להקטין את האנטישמיות. אנחנו עדיין בדרך להילחם בזה.
"בשנה שעברה יצא ספר בפולין, 'עדיין חושך - סיפורי יהודים בפולין הכבושה'. 1,700 עמודים עם אלפי עדויות ומסמכים מקומיים. על פי הנתונים, מכל שלושה יהודים שקיבלו עזרה מפולנים, אחד שרד. פולנים היו מוכנים להסתכן והיו פשוט גיבורי על. הספר הזה, ועוד ספרים שיצאו בשנים האחרונות, מראים שהפולנים, כאומה, התחילו להתעמת עם העובדות וההיסטוריה. לוקח זמן לעבד את המידע הזה. עבור פולנים רבים זה חדש לגמרי, למרות שבפולין לומדים על השואה בבית הספר".
יש אנטישמיות בפולין היום?
"הרבה פחות מאשר לפני מלחמת העולם השנייה. הפולנים שחיים בערים הם יותר משכילים, מוצלחים ומאושרים, כך שהם לא מחפשים שום אויב חיצוני. המקורות העמוקים לבעיית האנטישמיות הם בכנסייה הפולנית, בסיפורי משפחה ושכנים, בתרבות העממית. שם לא מקבלים גם מוסלמים, שחורים או גייז.
"עכשיו יש דור חדש. אני באה ממשפחה שלא היו בה דעות קדומות. ההורים שלי לימדו אותי לתת כבוד לאנשים, מעולם לא שמעתי בבית משהו נגד יהודים. פעם התארחו אצל הוריי חברים, ואחד מהם סיפר בדיחה גרועה על יהודים. אבא שלי השתיק אותו מייד.
"כשהתחלתי את הבלוג שלי על ישראל, כולם הזהירו שתהיה לי עבודה קשה כי הפולנים לא אוהבים יהודים. הייתי מוכנה בכל יום להתקפה, ובכל פעם שראיתי תגובה בבלוג, הלב שלי דפק. פחדתי שמישהו יתקוף אותי ואת הפרויקט שלי. ואת יודעת מה? 99 אחוזים מהתגובות לא היו שליליות. היו הרבה אהבה והערכה לעבודה שלי, והיא באה מפולנים בגילאים שונים ומרקע שונה. בפולין יש 48 מיליון אזרחים, מגוון עצום. אני מציעה לישראלים שנוסעים לשם לדבר עם אנשים ברחוב. אתם תהיו מופתעים מהאהבה ומהחסד שתקבלו".
את רואה את הבן שלך מתגייס לצה"ל?
"כשאת עושה בחירה, את בוחרת בכל. אין אמא ישראלית שרוצה לשלוח את הילד שלה לצבא. אבל אם יהיה כאן צבא כשאדם יהיה בן 18 - ברור שאשלח אותו".
ומה אומרים על זה הקרובים הפולנים?
"אני מסבירה להם שיש בזה משהו בונה, מחשל. אבל אני כבר בדילמות של ישראלים, לא של פולנים".
***
הפעילות שלה ברשת הפכה אותה לדמות משפיעה על דעת הקהל הפולנית. נוסף על סרטונים על חיי היום־יום בישראל, היא פתחה עסק עצמאי לתיירות נכנסת מפולין, שאותו היא מפעילה מהבית.
"הרבה פולנים מתעניינים בתרבות היהודית ובישראל. הם באים לכאן לא רק בשביל המקומות הדתיים. לוקחים אוטו ונוסעים לגולן או לדרום. בהתחלה כתבתי הרבה פוסטים - על השבת, על זה שישראל בטוחה. עכשיו התיירים שבאים לכאן ממלאים את התפקיד הזה. הם מפרסמים מדי יום את החוויות הטובות שלהם בארץ. לפני שהם באים הם חוששים שבישראל לא אוהבים פולנים, ואני אומרת להם שזה לא נכון".
מה את עונה למי שהזמין טיול ומבקש לבטל בגלל המצב הביטחוני?
"שמצב ביטחוני רגיש הוא לא סיבה לביטול. למדתי את זה כבר בביקור הראשון שלי כאן. אני מסבירה לפולנים שלא צפויה להם שום בעיה בישראל. אולי רק אחרי שיאכלו חומוס".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
