דודו ארז || בן 46. קומיקאי, סטנדאפיסט, מגיש ובמאי. נולד בנתניה, גר בתל אביב. גרוש פעמיים, בזוגיות עם ענת רחל עורי ואב לדני. ביים, הנחה והשתתף בתוכניות בידור בטלוויזיה ("מהדורה מוגבלת", "לילה בכיף", "ארץ נהדרת", "טלוויזיה במיטבה", "חיות לילה"), ומ־2014 מנחה את תוכנית המדע לילדים ולנוער "החפרנים". ב־2017 השתתף בסרט "ג'סטה", וכיום מנחה את התוכנית היומית "שלושה שיודעים" בכאן תרבות. יעלה את מופע הסטנד־אפ שלו ב־21.3 במלון אלמא, זכרון יעקב, ב־22.3 בתיאטרון חולון וב־8.4 בתיאטרון גבעתיים
מתי בפעם האחרונה היית בחדר לידה?
"לפני חודש וחצי, כשדני נולד. היה ממש נחמד, הרבה פחות נורא ממה שאמרו לי. אני חושב שאנשים מתמקדים בשלילי ולא בחיובי בהורות. כל דבר בחיים מצריך השקעה, אז ודאי שילד. יצרת פה פאקינג בן אדם, אתה בוכה שאתה קם בלילה? נו, באמת. הלידה היתה חוויה טובה ומרגשת, ומאז כבר לקחתי אותו לחיסונים ואני מרגיש שאנחנו כמו אחים במילואים. בינתיים הורות זו חוויה שאני ממליץ עליה. אולי שווה לדחות את זה לגיל 47, ואז אתה מוכן".
מתי בפעם האחרונה צפית בסטנד־אפ?
"אני כל הזמן בודק חומרים, פוגש סטנדאפיסטים, קצת כמו משפחה. כשתלכי אני אשב על פאנצ'ים, אשמע את ההופעה האחרונה שלי, אבדוק מה עבד ומה אפשר לשפר. זו עבודה שהיא כמו דת, להפוך את השעה למצחיקה יותר. אני מבשל את זה כבר 13 שנה, בישול איטי על אש קטנה מאוד, עוד פאנץ' ועוד אחד, משכלל ומסדר את ההופעה. אם יש לי ערב פנוי, אני מעדיף ללכת לבדוק חומרים. זו המהות שלי כקומיקאי".
מתי בפעם האחרונה עברת דירה?
"לפני חודשיים. איזה עינוי זה. זאת היתה דירה שהתאימה לזוג, ועכשיו, כשבא ילד, אנחנו פחות מעדיפים להוריד אותו בגרם מדרגות חד, ולכן עברנו. במעבר דירה אתה מרגיש פליט, יש ארגזים שאתה לא יודע מה אתה זורק לתוכם, ובא לך להגיד למובילים, 'תזרקו הכל! הכל ג'אנק!' בסוף אתה מעביר דיסקים שלעולם לא תאזין להם, ערימות של קופסאות וספרים שייפתחו ביום כיפור וזהו. בגדול, אתה לא צריך את כל הציוד הזה. אתה זה אתה, לא הרכוש שלך".
מתי בפעם האחרונה התפללת?
"לפני כמה חודשים, כשעשו דיקור מי שפיר לחברתי, ענת, ובדיוק טסתי להופעה באילת. אמרתי לעצמי, מה אני יכול לעשות כדי לקדם את סיכוייה בסטטיסטיקה - והתפללתי. התפללתי גם בחנוכה בכנסת, הנחיתי שם טקס. התכנסנו אלי לוזון, יולי אדלשטיין, כולם, והתפללנו ערבית. היה ממש נחמד. סבא שלי, שהיה רב בלוב, למד משנה ותלמוד והיה איש דתי. אין לי שום אנטגוניזם לדת, אני אוהב את הזהות היהודית שלי".
מתי בפעם האחרונה הופעת בבית משפט?
"עשיתי התמחות במשפטים ב־1998 ועבדתי במשטרה ובפרקליטות, עד שנות האלפיים. לא אהבתי את זה. תמיד חלמתי לעסוק בכתיבה, בהנחיה ובסטנד־אפ, אבל רק בגיל 31, אחרי שהתגרשתי בפעם הראשונה, אזרתי את האומץ. עד אז הכי הלכתי בתלם: הייתי תלמיד מאוד טוב, למדתי פיזיקה חמש יחידות ומשפטים באוניברסיטת תל אביב. כשראיתי שמצלמים את 'הקומדי סטור' נורא קינאתי, אבל מי האמין שאפשר? אז הנה, אפשר".
מתי בפעם האחרונה ביקרת בבית ילדותך?
"ההורים שלי עברו הרבה דירות בנתניה, אז לא היה לי בית ילדות אחד. הייתי תמיד ילד סקרן מאוד, תלמיד מצוין, חנון שחוטף מכות. לא באתי טוב לילדים, וגם לא הייתי טוב בכדורגל, האינדיקציה העיקרית למעמד החברתי שלך. אבל כל הזמן הייתי מצחיק. בכיתה ו' הופעתי בטלוויזיה בתוכנית 'סיפורים בראש', וזה נראה לי מופלא. היו שם קיר מבד וספר מקלקר, והקסים אותי שהכל פייק, אשליות. למחרת בבית הספר כולם ידעו מי אני, הייתי אטרקציה".
מתי בפעם האחרונה זכית בפרס?
"ב־2018. זכינו עם 'החפרנים' בפרס האקדמיה לטלוויזיה לתוכנית הטובה ביותר בקטגוריית מגזין ילדים ונוער. בהתחלה לא האמנתי שמישהו ירצה לשמוע הרצאות בטלוויזיה, אבל ראינו שאפשר ללמד, להצחיק ולהגיד אמת בלי לבאס - ומבחינתנו זה היה ניצחון. התוכנית שלנו לא מתחנפת, ולא כתבנו אותה למען הרייטינג. אני חושב שבעידן הזה, חשוב שיש מישהו שמקבל על עצמו את האחריות החינוכית. אתה פותח צינור לראש של הילד, השאלה היא רק מה אתה מזרים לתוכו. ולא מדובר רק בילדים: לא מזמן עצר לידי טנדר עם שיפוצניק ששאל אותי, 'למה המקלדת במחשב מסודרת ככה?' מתברר שלידע יש ערך, ושזה כיף לדעת".
מתי בפעם האחרונה התחתנת?
"לפני שש שנים, בחתונה השנייה שלי. לא מאוד שמחתי להתחתן, ואחרי כמה חודשים התגרשנו. עכשיו אני בזוגיות עם ענת, שאותה הכרתי לפני כשנתיים, כשהתחלתי לשדר ברדיו את 'שלושה שיודעים'. כשיצאנו למשאל רחוב, היא הפכה לעורכת ולמפיקה של התוכנית, וכך הכרנו. אחרי כמה שבועות עברנו לגור ביחד, ומאז אנחנו בני זוג. אני לא רוצה להתחתן יותר, וגם היא לא, ומהיכרותי את עולם האירועים - חתונה היא מס שפתיים חברתי, לא אמת. רק ילד זה משהו אמיתי. אז הפעם החלטתי ללכת על מהות ולא על פרוצדורה".
מתי בפעם האחרונה עשית אודישן?
"לפני שנה, אבל אשמח לעשות יותר. אני עושה אודישנים, ובדרך כלל אני לא מצליח בהם. רוב התוכניות שלי לא היו תולדה של אודישן. באודישן צריך להרשים בחמש דקות, ואני לחוץ, נוקשה וטכני, קשה לי להוציא את עצמי. אודישן הוא אמנות שעדיין לא פיצחתי. איך לשכנע אנשים מהר שאני האדם הנכון? לא יודע. אבל כשיש הצעה לסדרה אני עושה אודישן, גם לתפקידים דרמטיים, כי משחק זה משחק".
מתי בפעם האחרונה ביקרת אצל רופא?
"לפני משהו כמו חודש. אני במעקב רפואי בגלל מחלה שאני סובל ממנה כבר חמש שנים, פריקרדיטיס (דלקת קרום הלב). זה התחיל בכאבים בחזה, המשיך בהתפרצות הדלקת ונגמר באשפוזים ובמורפיום, וזה כאב מאוד. אני מבקר אצל שני רופאים, שעוקבים אחרי מצבי, ונוטל תרופה מצילת חיים. זו תרופה מהונדסת גנטית, שיש בה חיידקי אי קולי מהונדסים, שמייצרים חלבון שמיירט חלבון אחר שגורם לדלקת. פעם הייתי לוקח סטרואידים, וזה מה שגרם לי להתנפח. התרופה הנוכחית אפשרה לי להפסיק איתם, ומבחינתי היא מנפלאות ההנדסה הגנטית".
מתי בפעם האחרונה היית בטיפול פסיכולוגי?
"אני הולך מדי שבוע. גם היום אני אלך. כל עוד הפסיכולוגית מסכימה לראות אותי - אני אלך. איך אפשר שלא? אתה יושב עם מישהו שמהדהד לך את העולם, וזה עוזר".
מתי בפעם האחרונה אכלת בשר?
"מזמן, לפני כמה שנים טובות. פתאום הבנתי שלחיות לא נעים שחותכים להן את הראש, ואני לא רוצה את זה על המצפון שלי. אם אני רעב אני יכול לאכול בננה, וזה בסדר גמור. נראה לי מוגזם החיבור בין הרעב שלי לבין לחתוך לבעל חיים את הראש, זה לא נעים. גם ענת טבעונית, ואנחנו אוכלים עלי גפן, אורז, חזרת, יוגורט, פירות, ירקות ואגוזים. וגם תמרים. אני תמיד בא עם תמרים ואגוזים עלי".
מתי בפעם האחרונה נתקלת בגזענות?
"לפני כמה ימים עסקנו בתוכנית במנהיג השחור מרטין לותר קינג, ובאה חוקרת מצוינת שסיפרה את סיפור השחורים בארה"ב. גזענות היא הדבר השפל ביותר שקיים. זה שמישהו חושב שהאחר פחות טוב ממנו, מסיבה כלשהי, זה מעורר בי זעם. לשמחתי, מעולם לא הרגשתי את זה על בשרי, אבל כשאני שומע שיש זלזול במישהו על רקע מוצא או צבע העור, זה בעיניי הדבר הנחות והטיפשי ביותר בעולם. אצלי אין פאנצ'ים על עדות, גיל או משקל גוף. אני לא יכול עם זה. גזענות היא שקר של טיפשים. די עם זה".
מתי בפעם האחרונה פחדת שלא תגמור את החודש?
"יש לי חרדה תמידית שפתאום אקום ואגלה שאני חייב מיליון שקלים. העולם שלנו נזיל, וצריך לעבוד קשה ולעשות הרבה דברים במקביל כדי להתפרנס. אני לא מקטר והכל בסדר, אבל כשנסגר ערוץ ביפ לא היה לי כלום, ושם הבנתי שאני חייב לעשות הרבה דברים - סטנד־אפ, רדיו, טלוויזיה וקולנוע, ושיניתי את ההתנהגות הכלכלית שלי. התחום הזה הוא מאניה־דפרסיה, יש חודש עם הרבה הופעות וחודש עם פחות, ואני תלוי בחגים, במצב הרוח הלאומי ובחשיפה בטלוויזיה. בעיקר חשוב להיות בתנועה כל הזמן".
מתי בפעם האחרונה ניגנת בכלי?
"השבוע. הבאתי אורגן סמפלר מבית הוריי, האורגן מהילדות שלי, ואני מנגן בו לפעמים. זה נחמד. אני מנגן גם בפסנתר ובאקורדיון. את הפסנתר קניתי לפני שנים, אחרי שמישהו אמר לי שבית בלי פסנתר הוא בית בלי נשמה. אני מנגן בו סתם, כשבא לי. באקורדיון למדתי לנגן שירים רוסיים ומוזיקה קלאסית, והיום אני יודע לנגן משמיעה כל שיר שתביאי לי, אם האקורדים סבירים. זה כיף לנגן. מבחינתי, זה עוד חוש, עוד איבר".
מתי בפעם הראשונה הרגשת שאתה מצחיק?
"בתיכון, בכיתה י' כזה. הייתי מרגיש את זה מהתגובות של החבר'ה. אני זוכר שהבאנו מצלמת וידאו וצילמו אותי בכיתה. הייתי מנקה את הלוח בספוג אבל מחביא בתוכו גיר, כך שהייתי מנקה ומלכלך באותו הזמן. הייתי מצחיק, או לפחות מנסה להצחיק, אבל המורות פחות צחקו ממני. הן לא העריכו קומדיה. בכלל, היתה אווירה רצינית בלימודים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו