יאללה סולחה

נשיא ארה"ב לוחץ יד למנהיג צפון קוריאה? הכי אולד ניוז. קבלו את מפגש הפסגה החלומי של המאה ה־21: הזמרים דקלון (יוסי לוי) ורמי דנוך, סולני הלהקות המיתולוגיות צלילי הכרם וצלילי העוד, בהתאמה, וצ'ילבות מרות בזכות עצמם, עומדים לשלב ידיים ולהופיע בפעם הראשונה יחד, במופע רשמי משותף. 

למי שלא מצוי בנבכי ההיסטוריה של המוזיקה המזרחית והריב ארוך השנים בין שתי האושיות הוותיקות, מדובר בלא פחות מרעידת אדמה בסולם רב סלסולים. סכסוך נושן, רווי יצרים וקנאה, שנמשך לא פחות מ־45 שנה, אמור להגיע לקיצו בסדרת הופעות שחובבי מוזיקה רבים מצפים לה בכיליון עיניים.

"תדמיין את עפרה חזה, אילו היתה חיה, מאחדת כוחות במופע משותף עם ירדנה ארזי, היריבה המושבעת שלה", הם מנסים להמחיש. 

אצל שניהם, דקלון ודנוך, קיימת התחושה שזה עכשיו או לעולם לא. את שלהם הם כבר עשו, ואת הכבוד וההכרה על כך שהם ממייסדי המוזיקה המזרחית בישראל - הם כבר קיבלו. החיבור ביניהם יוצר מייד עניין חדש אצל קהל גדול, שחיכה שנים לראות אותם יחד. 

בניגוד לאמנים יריבים אחרים, במקרה שלהם מדובר בקהל גדול שאוהב את שניהם. לכן, הם מרגישים, הגיע הזמן לתת לאיחוד צ'אנס. כי אם לא עכשיו, כשהם עוד יכולים, יבוא היום והם יצטערו על ההחמצה.

"עברו עשרות שנים, לך תזכור מה היה", אומר דקלון. "עכשיו הזמן המתאים. כבר עברנו הכל ועשינו הכל. בסוף ההיסטוריה של התרבות תשפוט אותנו, אם התאחדנו או לא".

דנוך: "עכשיו סוגרים מעגל. יש ביקוש גדול, אנשים מדברים על החיבור הזה שבין העוד והכרם. הם מחכים ומשתוקקים לו. המטרה היא ליצור חוויה מוזיקלית שכולם ייהנו ממנה, גם קהל מבוגר וגם צעיר".

השניים מכינים מופע גדול עם עשרה נגנים, בעיבודים ובהפקה מוזיקלית של נדב ביטון, וכבר יש להם חמישה ערבים סגורים בהיכלי תרבות ברחבי הארץ, בערים דוגמת פרדס חנה, אשדוד ובאר שבע. הופעות ההרצה הראשונות יתקיימו ב־29 באוגוסט במועדון הגריי ביהוד וב־6 בספטמבר בהיכל התרבות בפתח תקווה. 

לדבריהם, הביקוש למופע המשותף גדול הרבה יותר מהביקוש לכל אחד מהם בנפרד. מהפסטיבלים הגדולים, כמו "התימניאדה" באילת ו"תימנה" בראש העין, הם יימנעו לעת עתה, כדי "להרוויח את הקהל" שירכוש כרטיסים לראות אותם יחד, ולא ייהנה מהם מעל הבמות הפתוחות.

•  •  •

בהופעות המשותפות צפוי דנוך לשיר להיטים שאיתם הוא מזוהה יותר מכל, ובהם "קסם המזרח", "שב אל אדמתי" ו"עופרה". דקלון יבצע להיטים ענקיים משלו, דוגמת "שבחי ירושלים" ו"המורי הזקן", שהפך להמנון אוהדי הכדורגל. את הלהיטים המשותפים של שתי הלהקות הם ישירו יחד: "חנה'לה התבלבלה", "גדליה רבע איש", "חסידה צחורה", "סורו ממני", "איילת חן", "בזוכרי ימים ימימה" ועוד. 

הקולות שלהם, הם אומרים, אמורים להשתלב יחד, בזמן שמאחור יוקרנו על מסכים צילומי וידאו ותמונות מעברם המפואר משנות ה־70 וה־80. קניינים של ועדי עובדים כבר מצפים למופעים הראשונים, לוודא במו עיניהם שהחיבור ההיסטורי אכן מתרחש על הבמה.

יהיו ביניכם ריבים, מי שר איזה בית ואיזה פזמון?

דקלון: "אנחנו נזרום ונסתדר בינינו. אם תהיה מלחמה לא יהיה מופע. הקהל בא לשמוע אותנו יחד, וזה מה שיהיה".

דנוך: "אין על מה לריב. צריך לבוא ולשיר בכיף. אנשים כבר מחפשים כרטיסים. אני יודע שהאולמות יהיו מפוצצים".

את החזרות למופע הם טרם התחילו, ובהפקה חוששים מפיצוץ אפשרי שעוד עלול להגיע. "יכול להיות שהם ייכנסו יחד לחדר חזרות, והחיבור ביניהם לא יצלח. יכול להיות שרגע לפני המופע הראשון, כל העסק יתפוצץ", אומר בדאגה לא מוסתרת המפיק שחיבר ביניהם, יפרח מתנה. 

"עכשיו הם יושבים פה יחד, מחייכים, מפרגנים, ילדים טובים, שותים תה. אבל לך תדע מה יקרה ברגע שנתחיל חזרות למופע, או במופע הראשון עצמו. כן, אני קצת חושש. הם יכולים פתאום להגיד לי שהם לא רוצים יחד. מספיק שאחד מהם לא ירצה - וזה נגמר. רק כשאראה אותם יחד על הבמה במופע הבכורה, אדע שעשינו את זה. אז תרד לי האבן מהלב ואני אדע שהגשמתי חלום".

ועד שיתגשם החלום על הבמה, דאג מתנה להכניס את השניים לאולפן ההקלטות כדי לייצר צמד דואטים. כן, זה לא חלום, הנה בא היום. דקלון ודנוך הקליטו באולפן ביצועים משותפים ללהיטים "איילת חן" ו"גדליה רבע איש", בעיבודים חדשים ובהפקה מוזיקלית של דודו טסה וניר מימון. את תפקידי השירה הקליטו בנפרד, בימים שונים. החיבור בין קולותיהם נעשה על ידי הטכנאים והמפיק מתנה, שהיה מעורב גם באלבום ה"דואטים" של אייל גולן וזהר ארגוב המנוח. 

"הקהל רוצה לשמוע את הקולות שלנו יחד גם ברדיו, וזה יקרה", אומרים חתני השמחה.

ישמיעו אתכם, לדעתכם, בגלגלצ?

דקלון: "יש לגלי צה"ל מפקד חדש, שמעון אלקבץ, שמבין עניין והיה בהופעה שלי. הוא מודע לערך התרבותי שיש לזה, ואנחנו מאמינים שישמיעו אותנו שם".

מתנה: "אוי ואבוי לנו אם גלגלצ ותחנות התאגיד, רשת ג' ו־88, לא ישמיעו אותם יחד, כאבני היסוד של המוזיקה המזרחית. אז לא יהיה לנו מה לחפש בתקשורת. אם את הדואטים שלהם לא ישמיעו, אם לא ייתנו כבוד לדור הוותיק, אז בוא נסגור את תחנות הרדיו המקומיות ושהכל יהיה פה רק MTV".

צלילי הכרם בשנות ה־70 (דקלון שני מימין). "בסוף ההיסטוריה תשפוט אותנו, אם התאחדנו או לא"

אנחנו נפגשים בשעת צהריים במקום החביב על דקלון ומתנה, לובי מלון כפר המכביה ברמת גן. דקלון, שער כבר מחמש בבוקר ומיהר לתפילה בבית הכנסת, מזמין תה עם לימון. דנוך הולך על סודה. שני אנשים מבוגרים, צנועים, שהמראה והגיל שלהם - דקלון בן 74 ודנוך בן 67 - מטעים. מי שראה אותם על במה יודע שהם עדיין שרים במלוא הגרון ומופיעים במרץ.

ומי שמכיר, גם יודע להעריך. במהלך הפגישה עובר בלובי הזמר רגב הוד, ניגש אל השניים ולוחץ ידיים. "תותחים, גדלתי עליכם, תמשיכו להצליח", הוא מחמיא. והוא לא היחיד. מדי פעם עובר ליד השולחן עובר אורח, מזהה, לוחץ יד, מברך, עושה כבוד.

הרעיון להתחבר התחיל בתוכנית "אנשים" ששודרה בערוץ 2, ושאליה התראיינו דקלון ודנוך במקביל. בהמשך ניסו לגשר על הפערים ביניהם בתוכנית "הקופסה", שצולמה לפני שנתיים ושודרה לפני שלושה חודשים. ממנה הם יצאו עם הבטחה לסולחה ולמופע משותף. 

"זה שניסו לחבר בינינו בטלוויזיה רק מראה שהעניין בינינו חי ונושם, ועדיין מעניין", מעיר דקלון בחיוך.

אבל הצהרות לחוד ומציאות לחוד. הניסיונות לגשר באמת בין השניים נמשכו שנים, ולא צלחו. הם העלו הילוך בחמש השנים האחרונות, כשלתמונה נכנס המפיק יפרח מתנה, שהפיק גם את החיבור בין דקלון לסגיב כהן וניהל שיחות ופגישות פיוס עם שני הצדדים. 

דנוך הגיע למשרד של מתנה לכמה שיחות וניהל משא ומתן. הוא סירב, למשל, להופיע כאורח של דקלון וסגיב כהן, ודרש שוויון מלא בינו לבין דקלון. לאחר כמה ניסיונות שכנוע, הוא נענה להצעה למופע שבו יהיו השניים שווים זה לזה בכל, מחלוּקת השירים ביניהם ועד לגודל התמונות שלהם בכרזת המופע. לבסוף גם הסכים לכך שבמופע הראשון הוא יוגדר בכל זאת כאורח של דקלון וסגיב כהן.

דקלון, מצידו, כך הוא עצמו מעיד, היה אגוז קשה בהרבה לפיצוח. הניסיונות לשכנע אותו ליישר את ההדורים עם דנוך עלו בתוהו שוב ושוב. גם אחרי גיל 70 האגו והכבוד שיחקו אצלו תפקיד מרכזי. באותן פגישות הוא המשיך לטעון (כפי שעשה בראיון למוסף זה לפני כשנה), שהוא וצלילי הכרם קדמו לדנוך ולצלילי העוד. שהכרם הם המקור ושהעוד רק החיקוי. שהוא היה הראשון, ושדנוך "העתיק" ממנו.

דקלון המשיך להיאחז בסיפור ההיסטורי, שלפיו הוא ולהקתו הקליטו את "חנה'לה התבלבלה", "חסידה צחורה", "בזוכרי ימים ימימה" ו"איילת חן" בקלטת שהפכה אותם לפופולריים. שצלילי העוד שמעו אותה, לקחו את השירים והקליטו אותם לאלבום הבכורה שלהם בחברת "האחים אזולאי", שאותו הצליחו להוציא לשוק כשלושה חודשים לפני שצלילי הכרם הוציאו את שלהם בחברת "האחים ראובני". 

בעקבות זאת, כך לשיטתו של דקלון, זכו דנוך וצלילי העוד לחלק נכבד מהתהילה בקרב הקהל, ומכיוון שהעיבודים שלהם לשירים היו קליטים יותר, הם שודרו הרבה יותר ברדיו, ואף זכו להיות הלהקה המזרחית הראשונה שהופיעה בטלוויזיה, עם הלהיט "חנה'לה התבלבלה", במופע יום העצמאות של 1977.

דקלון, מספרים על פגישות הפיוס, "פוצץ" פעם אחר פעם את האפשרות לאיחוד, בגלל הסכסוך הישן ההוא מ־1975, שהמשיך להפריע ולהכאיב לו. מבחינתו העלבון נשאר, כאילו לא עברו יותר מ־40 שנה. הוא המשיך לדרוש שדנוך יודה שהוא, דקלון, היה הזמר הראשון שהקליט את הלהיטים, ושיתנצל על לקיחת השירים, לכאורה. עד שלא יתנצל, אמר דקלון, אין על מה לדבר.

"לכל מי שמתעניין, האיחוד ממש לא היה עניין של כסף", שניהם מבהירים, ומזכירים שמעיריית תל אביב הציעו להם לפני כמה שנים סכום של כ־200 אלף שקלים להופעה משותפת בבמה מרכזית בעיר - הצעה שנדחתה על ידי שניהם.

גם שרת התרבות, מירי רגב, ניסתה את כוחה בפיוס. לפני שנתיים הוצע לשניים להופיע יחד בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות, תמורת 50 אלף שקלים לכל אחד. דקלון סירב, אך דנוך הסכים ושר לבסוף את "חסידה צחורה" עם מירי מסיקה. 

"פנו אלי מהפקת הטקס, וידעתי שפונים במקביל גם לדקלון", מספר דנוך. "לא נכנסתי בעובי הקורה למה הוא סירב לשיר איתי, אז שרתי עם מירי, כשיהודה קיסר מלווה אותנו בגיטרה. זה היה אירוע מאוד מרגש, שניפץ תקרת זכוכית של עשרות שנים, כי מעולם לא היה זמר מזרחי ים־תיכוני ששר בטקס הדלקת המשואות. אנחנו הראשונים שעשינו את זה. בשנה שאחרינו כבר הופיע אבנר גדסי - והשנה ישי לוי".

דקלון, למה לא הסכמת להשתתף במעמד המכובד?

"הייתי עסוק, היו לי התחייבויות אחרות. המנהלת שלי כבר סגרה לי הופעות אחרות ביום העצמאות, שלא יכולתי לבטל. הדברים התנגשו לי ולא יכולתי לוותר. זה לא בגלל רמי, חס וחלילה".

מתי החלטת שאתה כן מוכן להופיע איתו?

"זה לא קל, אבל בסוף מקבלים את זה. הרי מה אמר דוד המלך לשאול? 'הלנצח תאכל חרב?' עד מתי מלחמות? ואלה גם לא היו המלחמות שלנו, אלא של אנשים מסביב. אבל די, צריך לסגור את העניין הזה אחת ולתמיד. במשך כמה שנים ניסו לחבר בינינו ועכשיו זה יקרה. כל השנים הופענו בנפרד, עכשיו נעשה את זה יחד, עבור הקהל".

רמי, מה הגרסה שלך?

דנוך: "אני גדלתי בשכונת התקווה והזדהיתי עם קבוצת בני יהודה תל אביב. דקלון בא מהכרם, שזה שמשון תל אביב. אנחנו דרבי הפרברים. הוויכוח בינינו, שנמשך שנים, הוא על השירים האלה. 

"אני תמיד ניסיתי להסביר לדקלון שכזמר מבצע הכרתי גם אני את השירים האלה. נכון שהוא מבוגר ממני בכמה שנים, ונכון שצלילי הכרם שרו אותם לפנינו, אבל גם אני הכרתי את השירים והקלטנו אותם בערך באותו זמן. בסך הכל באלבום שלנו ושלהם יש שלושה־ארבעה שירים חופפים. זהו".

ארבעת הלהיטים הגדולים.

"מה זאת אומרת הלהיטים? אתה יודע מראש איזה שיר יהיה להיט? אי אפשר לדעת".

צלילי העוד באמצע שנות ה־70 (דנוך עומד שני מימין). "לא הפריע לנו ששרנו אלתרמן וחסידי"

זה המקום לציין שהלהיט הענק של שתי הלהקות, "חנה'לה התבלבלה", השיר שהכניס אותן למיינסטרים הישראלי והפך לאחד מדגלי המוזיקה המזרחית בכל הזמנים, הוא למעשה חיבור בין שני שירים המיוחסים למשורר נתן אלתרמן ונכתבו על אותה מנגינה חסידית: "הוא והיא על הגג", שממנו לקוח הבית הראשון, ו"חנה'לה התבלבלה", שממנו לקוחים שאר הבתים. 

את ההלחם בין השירים יצרו דקלון ודנוך עצמם, עם להקותיהם, בשנות ה־70. לשיר המולחם הוסיפו במחרוזת את השיר המסורתי "הביאַני אל בית היין", שמילותיו לקוחות ממגילת שיר השירים. כלומר, סוג של תרכובת ישראלית ייחודית.

דנוך: "החיבור בין השירים נולד בשכונות, בחפלות של הכרם והתקווה. לא מפריע לנו שזה אלתרמן וחסידי. להפך, זה מראה שאנחנו מחברים קצוות, מזרח ואשכנז. תקשיב למילים של 'חנה'לה'. בזמנו זה היה בושה שבחורה תיכנס להיריון לפני החתונה. היום? החתונה והברית זה כבר ביחד".

מי הראשון שחיבר את "חנה'לה" עם "הביאַני"?

"זה נולד מהחפלות בכרם, שגם אני הייתי בהן, יחד עם אהובה עוזרי. דקלון אומר שאני לקחתי ממנו, אבל אני, הרזומה שלי, תשמע, אני לא איזה אחד שירד מהעץ. אני יש לי עבר חבל על הזמן".

•  •  •

דנוך, שנולד בשם רחמים, שר כבר מגיל 7. "60 שנה. התחלתי במקהלות של בתי כנסת. אני גם חזן במקצועי. בגיל 10 התחלתי להופיע עם להקת המיראז'ים של נגן העוד שלמה מוקעה, שקרא לי 'רמי ילד הפלא'. כנער השתתפתי ב'תשואות ראשונות' שהנחתה רבקה מיכאלי ברדיו. בגיל 16 כבר היתה לי להקת חתונות עם חבר'ה מיפו והופעתי באירועים. בצבא שירתי בחיל התובלה בבית נבאלא והקמתי את צוות הווי תובלה, שהיה מופיע רק בבסיסים של החיל".

ומתי התחברת לסצנה של הכרם?

"בזמן הצבא, במקביל לשירות, הצטרפתי כקלידן לאהובה עוזרי והייתי ישן אצלה בבית בכרם התימנים. הייתי הולך איתה לחפלות בבתים בשכונה, ושם למדתי את השירים האלה, כמו 'חסידה' ו'חנה'לה'. את השירים האחרים באלבום למדתי כילד, גדלתי עליהם". 

אהובה עוזרי המנוחה היא אחת מנקודות החיבור בין דנוך לדקלון, שאחותו היתה נשואה לאחיה של עוזרי.

"ב־1973 השתחררתי מהצבא", ממשיך דנוך, "והקמתי להקה עם הגיטריסט יהודה קיסר, שהוא קרוב משפחה. הסבתות שלנו היו אחיות. הקלטנו קלטת ראשונה כשעוד קראו לנו 'צלילי העוד והנבל'. העוד זה כי ביקשתי וקיבלתי עוד לבר המצווה, אבל לא היה מי שילמד אותי לנגן בו. למדתי לבד. הנבל זה בגלל הקאנוּן שהיה לי, שאם אתה מעמיד אותו הוא נראה כמו נבל. ב־1975, אחרי ש"האחים אזולאי" שמעו את הקלטת שלנו, הוצאנו את האלבום הראשון".

שני האלבומים, של צלילי העוד וצלילי הכרם, יצאו באותה שנה, 1975, בהפרש של שלושה חודשים זה מזה. כל אחד מהם נמכר, על פי ההערכות, בכ־150 אלף עותקים. "150 אלף של אז זה כמו היום למכור מיליון וחצי", הם אומרים. "תבין שבמדינה היו הרבה פחות אנשים מהיום, ושלחלק גדול מהקהל שלנו לא היו אז בכלל פטפונים בבית. 

"אנשים היו מתקבצים יחד בבתים שהיו בהם פטפונים, כדי לשמוע את התקליטים. ככה שמעו אותנו המונים בזמן אמת. כשהגיעו הקסטות, הגענו לכל בית בישראל. אין בית שלא מכירים בו את 'חנה'לה התבלבלה'".

רמי, דקלון האשים את צלילי העוד שלא שמתם תמונה שלכם על התקליט, כדי שהקונים יחשבו שאתם צלילי הכרם.

דנוך: "אני חייב, פעם אחת ולתמיד, להסביר את הנושא הזה, של האין תמונה על עטיפת התקליט. כשעשינו את התקליט בא אלי מאיר אזולאי, האח הצעיר מ'האחים אזולאי'. הוא לקח אותנו לסטודיו 'נס' ברחוב פרוג בתל אביב, ושם צילמו אותנו לעטיפה. 

"אבל לגרפיקאי שעיצב את העטיפה היה רעיון אדיר - לצייר עליה נרגילה ורקדנים תימנים, כדי למשוך את העין, וזה עבד. אז את התמונות שצולמו שמו בעטיפה של התקליט השני. אני יושב שם על כיסא כמו של מלך מרוקו. אם היה בלבול בין שתי הלהקות, זה לא נעשה במזיד".

אלבומי הבכורה של צלילי הכרם וצלילי העוד הפכו את שתי הלהקות למבוקשות ביותר באירועים ובשמחות בשנות ה־70. דנוך: "הגדולה שלנו היא ששתי הלהקות, שיצאו באותו הזמן, עם אותם השירים, הצליחו. לא היה דבר כזה במדינה, לא לפני ולא אחרי. באירועים לא היה אז די.ג'יי ומי שרצה מוזיקה טובה בחתונה - היה מזמין אותנו".

דקלון: "כשאין די.ג'יי ואין אפקטים של סאונד, אתה חייב להיות זמר טוב, אחרת אתה גמור, לא תשרוד במקצוע. בזמנו, לא היו עוד להקות טובות כמונו בשטח, ולכן אנשים נלחמו עלינו. היומן שלנו היה סגור קדימה שנה שלמה מראש. אין תאריכים, הכל תפוס. היו קובעים את החתונה לפי התאריך שבו צלילי הכרם פנויים להופיע".

דנוך: "ומי שלא הצליח לסגור איתם - סגר איתנו, וההפך. בשלב מסוים חילקנו בינינו את המדינה. דקלון והכרם במרכז הארץ, אני והעוד בדרום ובצפון. הופענו כמו משוגעים, לא ראינו את הבית. היו קוראים לי 'רמי טורס'. בחיים שלי אני לא אשכח איך יהודה טלית וחיים סבן, שהיו אז מפיקים, סגרו לנו הופעות. לקחו אותנו יום אחד להופעה באילת בוואן, לא בטיסות, ולמחרת כבר היינו בשלומי. 

"זה היה טירוף, נסיעות מטורפות. וכשבית"ר ירושלים זכתה בגביע המדינה ב־1976 והוצאנו את השיר 'יאללה בית"ר', הייתי צריך לעבור לגור בירושלים, כי הופעתי שם בלי הפסקה, כל יום, כל היום".

"המופעים המשותפים שלנו ייתנו דוגמה לדור הצעיר לתרבות ולעשיית שלום" // צילום: עופר חן

דקלון: "ולמרות החלוקה לאזורים, היו חתונות שבאולם אחד היינו מופיעים צלילי הכרם, ובאולם הצמוד הופיעו צלילי העוד באותם להיטים. וכמו בשיר 'חנה'לה', החתן כבר לא זכר את מי הוא הזמין לנגן בחתונה שלו".

היום אתם מופיעים בחתונות?

דנוך: "לא, היום אנחנו כבר נחשבים פאסה. היום הצעירים מככבים שם. אנחנו מופיעים בהיכלי תרבות, לפני ועדי עובדים, במתנ"סים".

דקלון: "לפעמים מזמינים אותי להופיע בסוף של אירוע, כשיושבים ורוצים לשתות ולשיר את השירים של פעם, כמו בטברנה, אבל אי אפשר לבנות על זה. לכן אנחנו בעיקר בונים את עצמנו להופעות בקופות כרטיסים פתוחות, בהיכלי תרבות ובמועדונים גדולים".

מה דעתכם על השירים שמככבים היום בחתונות?

דקלון: "השירים של היום לא יחזיקו 40 שנה ויותר כמו השירים שלנו. זה בגלל הטקסטים. השירים שלנו מספרים סיפור. לכן הם נשארו ולכן זמרים אחרים הקליטו להם כל כך הרבה ביצועים. לכן אנחנו עדיין רלוונטיים".

את מי מהזמרים הצעירים אתם מעריכים?

דנוך: "מי בעיניך נחשב צעיר? אני מאוד מעריך את אייל גולן ואת משה פרץ. שניהם טובים ומחזיקים לאורך שנים".

דקלון: "אייל, כשהיה חייל, היה בא לשמוע אותי שר במועדון שקראו לו 'הכנסת', באצטדיון רמת גן. היו מבקשים שאני אעלה אותו לשיר, ומכל הצעירים שהיו מבקשים - רק אותו הייתי מעלה, שישיר שירים של זהר ארגוב. הוא זוכר לי את זה לטובה עד היום. ישי לוי היה בא לראות הופעות שלי עם חיים משה. גם ליאור נרקיס זמר טוב, וגם לינט טובה מאוד".

מה עם עומר אדם?

דקלון: "אני יודע? לא יודע".

דנוך: "הצעירים מתים עליו. ממש באטרף. גם התקשורת עושה פה הרבה עבודה ומשמיעה אותו הרבה. זה מה שהקהל אוהב? בסדר, עלא כיפק".

אתם עצמכם הרגשתם בזמנו כוכבים?

דקלון: "איזה כוכבים ואיזה נעליים? כוכבים יש רק בשמיים. אף פעם לא ראינו את עצמנו ככוכבים".

דנוך: "אנחנו לא אנשים של ג'אחה, של פוזה. היו אז זמרים שהיו נכנסים לכל מקום עם שתי בחורות, אחת בכל צד. אנחנו לא כאלה. אנחנו ילדים טובים, אנשים פשוטים. עד היום. זה האופי שלנו ואי אפשר לשנות אותו. תמיד ירדנו לעם ודיברנו בגובה העיניים".

אחריכם לא רדפו בחורות?

דנוך: "רדפו, נו אז מה. לא ברחנו, מה אנחנו גנבים? אבל לא היינו מתהוללים. היתה לנו מסגרת של בית. אני נשוי לאשתי, סימה, כבר 40 שנה. כשהנגנים שלי היו הולכים לברים, אני הייתי מסיים הופעה, הולך לאכול משהו בשכונת התקווה - וישר הביתה".

אלכוהול? סמים? קרחנה?

דקלון (צוחק): "איזה סמים? אנחנו דור אחר. מקסימום עישנו סיגריות".

דנוך: "היינו שותים קצת קוניאק מדיצינל, ברנדי שטוק 84, לפני או בזמן הופעה, כי זה מה שהיה אז. אבל זהו".

•  •  •

אף שרשמית מדובר בהופעות ראשונות משותפות, במהלך השיחה נזכר דנוך שהשניים כבר עמדו על אותה במה באותו ערב, גם אם לא שרו יחד. "לפני 17 שנה התחתן מעריץ של שנינו והזמין אותנו להופיע בחתונה שלו, אז הופענו בנפרד. חוץ מזה, אני עשיתי הפקות פרטיות בקיבוץ גן שמואל, והזמנתי את דקלון. הוא קיבל כסף ובא לשיר. אמנם לא הופענו יחד, אבל הוא בא".

אז באמת מעולם לא הופעתם יחד?

דנוך: "כמעט. היתה תקופה שהיינו מופיעים אחד אחרי השני במועדונים צמודים של רחוב המסגר או חיפה. דקלון יורד, אני עולה, אני יורד, הוא עולה. היינו 'תופרים' שלוש־ארבע הופעות בערב, אחת אחרי השנייה, עוברים ממועדון למועדון".

דקלון: "היתה עבודה לכולם. כל כך הרבה עבודה שלא היה זמן לכעוס".

למעשה, הריב ביניכם היה יכול להסתיים הרבה קודם. הוא פשוט השאיר את שניכם בתודעה.

דקלון צוחק את צחוקו הקטן המפורסם, ומדגיש: "אין בינינו איבה אישית, זה הכל עשו מסביב לנו".

דנוך: "מי שעשה את כל המלחמות זה חברות התקליטים שלנו. הם והתקשורת, שחיפשה את הסיפורים הצהובים, חיממו את הגזרה, חיממו אותנו אחד על השני, כי אתה יודע, זה טוב למכירות של המוזיקה.

"המופעים המשותפים שלנו יהיו דוגמה לדור הצעיר, גם בהקשר של תרבות וגם בעשיית שלום. כי הרי בתחום הזה של השואו ביזנס יש המון תככים, לשון הרע ורכילויות, השם ירחם".

הגיטריסטים המיתולוגיים משה בן־מוש, שהוביל את צלילי הכרם לצד דקלון, ויהודה קיסר, שכיכב בצלילי העוד של דנוך, הם כמובן חלק מהסיפור. הנגינה של שניהם הושפעה מאריס סאן הגדול, וכפי שבין הסולנים היתה קיימת לאורך השנים תחרות רווית אמוציות, כך גם בין הגיטריסטים - כשעד היום לא ברור מי משניהם המציא את צליל הגיטרה החשמלית הייחודי שהפך למזוהה כל כך עם המונח "מוזיקה מזרחית".

ואולם, בעוד קיסר, הסובל בשנים האחרונות מבעיות פרנסה, צפוי להצטרף למופעים המשותפים של דקלון ודנוך, בן־מוש נשאר מחוץ לתמונה, מבחירה. 

"בן־מוש הוא מאלה שהיו מחממים את העניינים", אומר דקלון, "כי הוא אמר שלקחו לו פה שיר, שם לחן ושם צליל של גיטרה. היום אפשר אולי לצחוק על זה, אבל אז זו היתה מלחמה, ואצלו היא לא הסתיימה".

דנוך: "בן־מוש הוא עדני, אתה יודע מה זה עדני? זו עדה של תימנים מהעיר עדן שבתימן. אלה עקשנים, הכי עקשנים".

שניהם, דקלון ודנוך, עברו במהלך השנים תהליך של חזרה בתשובה. הראשון היה דנוך, שעשה את המהלך כבר לפני 38 שנה. "אצלי זה בא טבעי", הוא אומר. "עד גיל 18 למדתי בישיבה תיכונית. הצבא קלקל אותי קצת, וגם הכדורגל בימי שבת. אבל לאט־לאט אתה חוזר למקורות. 

"המפיק יהודה טלית הזמין אותי להופיע בחתונה של גיסו הקבליסט באיזו מערה בקבר דוד בירושלים, תחת כיפת השמיים. שם פגשתי את הרב הירושלמי משה פתיחי, שהזמין אותי אליו לישיבה. ככה התקרבתי.

"הבן שלי, ישי דנוך, שהוא קלידן בחסד, התחזק מאוד, והוא לא מסכים להרקיד קהל מעורב של גברים ונשים. גם אני לא חסיד של להרקיד מעורב, אבל אני, לעומתו, לא אעצור את המוזיקה. אני מקנא בדקלון, שילדיו הפכו לתלמידי ישיבות".

דקלון: "אני תמיד הייתי על יד התשובה, ולפני 13 שנה התחזקתי ממש. בזמני הפנוי אני מחזן היום בבית כנסת".

ואיך הבריאות?

דקלון: "השבח לאל. הגיל עושה את שלו, אבל אנחנו משתדלים. אני כבר לא יכול לשיר ערב שלם כמו פעם, כשהייתי צעיר, שש שעות מתחילת אירוע ועד סופו. שעה וחצי־שעתיים הופעה רגילה? פיס אוף קייק".

בתור הזהב שלכם הצלחתם לחסוך כסף ליום סגריר?

דקלון: "אין תלונות. לא חסר. חיים בסדר גמור".

דנוך: "אנחנו דרווישים, מסתפקים במועט. יש לי בית משלי בראשון לציון, אני נשוי פעם שנייה והצלחתי לחתן את חמשת ילדיי. אבל גם הייתי בתקופה מסוימת בזבזן גדול. אחרי הופעות הייתי לוקח את כל החבר'ה למסעדה של יהודה אווזי ומזמין את כולם לכבדי אווז, חבל על הזמן. אבא שלי היה אומר לי לשמור גרוש לבן ליום שחור, ולא תמיד שמעתי בקולו. אבל ברוך השם, היום לא חסר לי כלום".

וכשאתם רואים אמנים בגילכם חיים מהיד לפה?

דנוך: "זה קשה מאוד לראות. תראה איך בחו"ל מתייחסים לאמנים, איזה כבוד עושים להם. פה לא סופרים אותך ממטר. אני לא מקטר ולא בוכה, כי אני אחד שעובד, שיוזם, שמייצר לעצמו הופעות. אני לא נח על זרי הדפנה. אני רואה אחרים שאין להם את הכוח לעשות את זה, וצריך לעזור להם".

איך?

דנוך: "הפקתי לא מזמן מופע בפתח תקווה, שכולו רק עם זמרים ותיקים, והיה מלא. השתתפתי לאחרונה במפגש בכנסת של ח"כ נאוה בוקר, שמקימה שדולה למען אמנים ותיקים. היום, זמר שעבר את גיל 50 כבר נחשב ותיק ולא מזמינים אותו להופעות. ולעומתו יש זמרים שמקבלים 250 אלף שקלים להופעה ביום העצמאות, כי ברשויות המקומיות שפכו טונות של כסף. 

"זה מצחיק. איפה הפרופורציות? זה ממש לא פייר. צריך איכשהו לחלק את העוגה בין כולם. ואני מאמין לנאוה בוקר שהיא תעשה שינוי".

דקלון: "אתה מאמין לפוליטיקאים? מי מאמין להם? הם עובדים רק לפי האינטרסים שלהם".

עד איזה גיל תשירו?

דקלון: "אולי כמו פרנק סינטרה, עד גיל 80".

דנוך: "אני אשיר כל עוד כוחי במותניי והקהל ירצה לשמוע אותי". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו