היאחזות הביני"ש בסיני: לאחרונה התגלה ד"ש חם מהעבר הקרוב-רחוק, מתקופת מלחמת יום הכיפורים, שהתרחשה באוקטובר לפני 42 שנה. סידור דהוי כשבעמוד הראשון שלו מוטבעת החותמת: ישיבת גושן (פאיד) נמצא במקרה בבית כנסת בירושלים. מדובר בסידור שהיה שייך לישיבה מיוחדת שהוקמה במקום ייחודי ולא שגרתי: מעבר לתעלת סואץ בדרום סיני בואכה אפריקה. "כמו בכל יום, לפני התפילה הלכתי לספרייה בבית הכנסת ולקחתי סידור מתוך הארון, אלא שלהפתעתי מצאתי בעמוד שלו חותמת דהויה וישנה - 'ישיבת גושן (פאיד)'", סיפר מנשה הס את שאירע.
סיפורה של הישיבה פחות מוכר. במחצית השנייה של אוקטובר 1973, עם שוך הקרבות הקשים של מלחמת יום הכיפורים, כוננה הפסקת אש בין ישראל למצרים. צה"ל חצה את תעלת סואץ והגיע לק"מ ה-101 מקהיר ובבסיס העומק שהוקם במעבר לתעלה, במקום שנקרא פאיד, התרכזו כוחות רבים במשך כחצי שנה, עד הסכם הפרדת הכוחות.
מתוך הסידור שנמצא // צילום: מנשה הס
בין הלוחמים היו תלמידי ישיבות ההסדר שהתגייסו למלחמה, וכן תלמידים לשעבר של הרב אריה בינה זצ"ל, ראש הישיבה המיתולוגי של ישיבת "נתיב מאיר בירושלים". הרב בינה הקים מספר ישיבות ברחבי הארץ, ביניהם בשטחים המשוחררים שאחרי מלחמת ששת הימים – בגולן, סיני, ימית ויהודה ושומרון. גם כאן ראה הרב בחזונו הזדמנות להקים מוסד תורני שישמש את הלוחמים, כמו גם מבקרים מכל קצוות הארץ. לשם כך הוחלט להקים ישיבה במקום ושמה בישראל – כלומר במצרים – "ישיבת גושן".
"בהתחלה חשבנו שאם ילמד בישיבה חייל אחד במשך יום אחד זה יהיה שווה, אך בפועל למדו בה אלפי חיילים במשך שלושה חודשים", משחזר הרב ד"ר מרדכי הלפרין, אז יוזם ומפעיל הישיבה. השם נבחר שלא במקרה – בני ישראל התגוררו על פי התורה ב"ארץ גושן" במצרים, ועל פי המדרש שלח יעקב את בניו לשם "לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא תורה", כלומר להקמת מקום רוחני במצרים. כעת, עם כיבוש השטח ראו היוזמים בהקמת הישיבה צעד סמלי וחשוב ביותר. "זו הייתה ישיבה לכל דבר, עם סדרי תפילה מדויקים, סדרי לימוד של עיון, בקיאות, שיעורי מוסר והלכה מכל הסוגים. בהתחלה היו לנו מעט מאוד ספרים, ואחרכך ארגנו תרומה של ספריה ממשית והייתה לנו ספריה תורנית גדולה".
אוטובוס בתעלה // צילום: ארכיון היסטורי אגד מתוך אתר פיקיוויקי
הרב יהושע בן מאיר, שהעביר שיעורים בישיבה, מספר על הדרך שבה הוקם המוסד. "במסגרת תפקידי כרב אוגדה, ופיקוד על מחלקת הנדסה במלחמה, הייתי אחראי על פינוי חללים במהלך ולאחר הקרבות הקשים ברמת הגולן. היינו יושבים בבסיס בפוריה, ומשם עולים לרמה מדי יום כדי לבצע את הפינוי וחוזרים".
בערב יום טוב ראשון של סוכות, היה הרב בן מאיר בדרכו בחזרה אל הבסיס כשהשמש החלה לשקוע. הוא נכנס לבסיס באזור המושבה כנרת, שבה היו חיילים מגדוד 903 של הנח"ל שלא הייתה להם תעסוקה מבצעית. "ביקשתי מהפיקוד שיצרפו אותם אלי לצורך המשימה המורכבת של פינוי החללים", הוא מספר, וכך אכן נעשה.
חודש וחצי מאוחר יותר, ירדו הרב בן מאיר וחייליו לסיני, ואלו ישבו ולמדו בבית כנסת במקום. "באותו זמן נודע לי שרב המרחב של מצרים, הרב מרדכי הלפרין, נמצא בסמוך אלי וקבענו להיפגש", הוא משחזר. "דיברנו על החיילים שאיתי וכך עלה הצורך בפתיחת ישיבה. ואכן, משהוקמה הישיבה, למדו בה מסכת שבת והייתי מגיע מדי שבוע כדי להעביר בה שיעורים. לישיבה הגיעו מדי פעם רבנים כדי למסור שיעורים, כמו הרב הראשי לצה"ל הרב שלמה גורן, הרב עובדיה יוסף וכן הרב אביגדור נבנצאל ורבנים נוספים".
בפועל החלה הישיבה עם כיבוש המקום וביסוס הנוכחות היהודית על גדות תעלת סואץ. במשך כחצי שנה, מאוקטובר 1973 ועד פסח, למדו חיילים במוסד עם השם הסמלי, שהזכיר להם את עם ישראל במצרים. עם הסכם הפרדת הכוחות שנחתם עם מצרים לאחר המלחמה, פורקה הישיבה ותלמידיה, כמו הוריהם העתיקים, עברו את הים וחזרו לארץ ישראל. עשרות עשורים מאוחר יותר נשאר רק זיכרון בלב מייסדי ותלמידי הישיבה, וסידור דהוי שבו סמל, שהזכיר את מה שהתרחש רגע לאחר אותה מלחמה עקובה מדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו