"אני לא אוהבת שמגדירים אותי כיוצאת בשאלה"

לירון וייסמן \ בת 37. שחקנית. מתגוררת בתל אביב. נשואה לבמאי יובל שפרמן. אמא של יולי (6) ואלי (4). פרצה בשנת 2003 בטלנובלה "משחק החיים". שיחקה ב"האלופה", ב"חברות", ב"אורי ואלה", ב"הצורף" וב"מדוזות". בימים אלה מככבת ב"המדרשה" (ימי חמישי ב"רשת 13") 

מתי בפעם האחרונה התפללת?

"אתמול. התפללתי תהילים על תינוק שנמצא במצב לא יציב, אחרי ששמעתי עליו מחברות. ומה שבאמת מדהים זה שמכיוון שגדלתי בתור דתייה, אני מרגישה שזה בשנייה חוזר אלי. זה לא מוגדר אצלי שיצאתי בשאלה, אני לא אוהבת את ההגדרה הזו. תפילות לא מרגישות לי דבר זר אלא משהו נורא טבעי. אני נוסעת המון להוריי שבכוכב יאיר, אבא שלי דתי, ואנחנו הולכים לבית כנסת עם הבנות. אני מתפללת בחגים, שומרת כיפור, וכמובן מתפללת תפילת נעילה. זה דבר מדהים בעיניי, תפילה".

 מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדות?

"היום. אני מבלה איתן בכל יום, שזה אומר שאני נמצאת איתן, ובדרך כלל אני משתדלת שזה יהיה כיף ונעים. אני לא מחפשת דווקא דברים גדולים לעשות איתן. ביום־יום זה יותר העניין של יאללה, בואו נצא מהדלת, אפילו בלי לדעת לאן אנחנו הולכות, כי כשאנחנו יוצאות תמיד קורה משהו. כשהן הגיעו לגיל מסוים, קלטתי שאני גם רוצה ליהנות איתן. זה לא נטל או שאני צריכה להעביר איתן את הזמן, ואז משהו נורא השתחרר לי. אני פשוט אני, ואני מביאה את הדברים שלי ואת השטויות שלי".

 מתי בפעם האחרונה כתבת?

"לפני כשנה. התחלתי לכתוב סדרה, ובאמת התעסקתי בה הרבה, והשנה התחלתי ללמוד הנחיית הורים במכון אדלר, וזה כל כך שאב אותי פנימה שקצת הפסקתי לכתוב. רציתי להיות אמא מגיל 3 ושחקנית מגיל 6. ילדים כל כך משכו אותי כל החיים, אפילו יותר מעניין המשחק. תמיד היה לי רצון ללמוד להיות הורה הכי טוב - בשבילי, בשביל הבית שלי ובשביל הילדות שלי. וגם ברור לי שזה משהו שאני אהיה טובה בו, להדריך אנשים. בקיצור, הסדרה קצת נדחקה, כי בכל פעם שאני מתיישבת לכתוב אני קוראת ולומדת, וזה יותר בוער בי הדבר הזה של ההנחיה". 

 מתי בפעם האחרונה אהבת שיר חדש?

"עכשיו. הבנות שלי בקטע של 'האחיות חיים', אז אנחנו מאזינות להן וצופות בהן ביוטיוב. הן מגניבות בטירוף. אלו שלוש אחיות יהודיות־אמריקניות ששרות ומנגנות, וזה וואו. מפוצצות לנו את המוח".

 מתי בפעם האחרונה היית בפעולה של בני עקיבא?

"בגיל 14 או 15. מאוד אהבתי את זה. הפעולות היו פחות מעניינות, אבל אהבתי את העניין החברתי, בנים ובנות ועניינים כאלה, במיוחד בגיל הזה. הייתי בשבט 'אמונה' בכוכב יאיר".

 מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?

"לפני המון שנים. עשיתי שירות מלא, ואז הייתי מאלו שבאו להשתחרר ואמרו להן, 'נבחרת לשרת במילואים'. בסדיר הייתי מש"קית חינוך בתותחנים, ובמילואים נקראתי לחלק ערכות מגן מדי פעם". 

 מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?

"בשבת האחרונה. מאז הסתמסנו בווטסאפים, אבל באמת לא היה לנו ממש זמן לדבר. אמא שלי היא מורה לפילאטיס. היא תמיד התעסקה בחינוך גופני והיתה המורה שלי לספורט ביסודי. כנראה העניין של אהבה לספורט מדלג על דור אחד כי חוץ מאחד מהאחים שלי, אנחנו לא בטירוף על זה. רק בתור ילדה הייתי ספורטאית - השתתפתי בתחרויות ריצה, ריצה קצרה וארוכה וקפיצות לגובה".

 מתי בפעם האחרונה פגשת את האחים שלך?

"בשבוע שעבר. יש לי אחים תאומים שגדולים ממני בשנתיים. עידו הוא רווק תל־אביבי, ויצחק - חרדי עם 12 ילדים שגר באופקים. הוריי נוסעים בכל יום רביעי לאופקים לעזור להם, אני והבנות מצטרפות אליהם לפעמים וזה כיף מאוד. יש שם 12 בני דודים, מגיל חצי שנה, רק תבחרי עם מי בא לך לשחק. אחי הקטן, עמיחי, גר ברמת גן ונולד לו בן לאחרונה, וגם אותו אנחנו מבקרות הרבה". 

 מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?

"אתמול? אני לא מאוד פעילה. אני נכנסת פעם ביום לחצי שעה של הכל יחד, תיק תיק תיק, וזהו. אין לי כל כך סבלנות. אינסטגרם מרגיש לי כמו לראות תוכנית של שטויות, כמו לראות משהו שאתה רואה בשביל המנוחה, כשאתה לא רוצה להפעיל את המוח. בפייסבוק אני לפעמים כן מסתכלת ומקבלת השראה מאנשים מדהימים שכותבים, אבל הרוב זה שטויות. אני לא מבזבזת על זה יותר מדי זמן". 

 מתי בפעם האחרונה קראת ספר?

"לפני שהבנות נולדו קראתי הרבה. תמיד אהבתי לקרוא והייתי קוראת בעיקר לפני השינה, ומאז הבנות היו שנים שבהן אפילו כתבה בעיתון לא הצלחתי לקרוא, ואני לא יודעת למה אפילו. ספר לא קראתי שנים עד עכשיו, כשנסעתי לקייב לצילומים והבאתי ספרים לטיסות. שמעתי הרבה על הטרילוגיה של אלנה פרנטה, 'החברה הגאונה', אז קראתי את שלושת הספרים שלה ומאוד נהניתי".

 מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?

"עכשיו. התחלתי לראות מההתחלה את 'הסופרנוס'. כשהסדרה עלתה ראיתי, אבל לא ברצף, אז אמרתי עכשיו שאני רואה הכל, כל שוט. זו סדרה שגם במרחק הזמן היא נפלאה, זו באמת יצירת מופת. זה לא מרגיש מיושן לרגע, ואיזה דמויות".

 מתי בפעם האחרונה שינית את המראה שלך?

"אני באמת לא משנה הרבה, כי אני אוהבת שיער ארוך שאני יכולה לאסוף אותו. הייתי בלונדינית הרבה זמן והפסקתי לעשות גוונים, וההזנחה הולידה לוק. עכשיו זה שיער טבעי, כי אין לי סבלנות למספרות, ואין לי סבלנות להתעסק בטיפוח. אני הולכת פעם בשנה למיקי בוגנים, מסתפרת ועושה טיפה גוונים. אני יושבת שם, עם 20 בלונדיניות מסביבי, ורק אני לא. אבל זה בסדר". 

 מתי בפעם האחרונה עשית משהו ספונטני?

"לפני חודש. טסתי לפריז לבד. הסתובבתי, אכלתי, ראיתי תערוכות, הייתי בפומפידו ובמלא גלריות. זו היתה תחילת הסתיו בפריז, וזה היה מושלם. האוכל הכי טעים, הכל. חוץ מפריז עצמה וכל מה שיש בה, העניין הוא תחושת החופש. מאז האימהות החופש מתחיל בעלייה למונית בדרך לשדה התעופה. טיול בלי ילדות זה אומר שאת לא צריכה לחזור בשום שעה, אין לך אחריות ומחויבות, את יכולה להסתובב ולשנות כיוון באופן ספונטני, את יכולה כן לחזור או לא לחזור - וזה כמובן תורם מאוד להנאה. בסוף הכי כיף היה לחזור הביתה. וסליחה על הקלישאה".

 מתי בפעם האחרונה היית בים?

"לפני שבועיים. בשיא הקיץ אנחנו הולכים פחות, אבל בסוף הקיץ ים זה כיף. הייתי בחוף פרישמן עם הבנות, בילינו יום שלם בים. לא בכוונה שכחתי את הטלפון בבית, והיה מושלם בלי טלפון. ההבדל הגדול בשבילי היה להיות בלי הטלפון. ממש הייתי שם. זה היה משחרר. שעות של בילוי עם כף ודלי ובורות, בלי מסכים. קשה לתפוס עד כמה החיים שלנו קשורים למכשיר הזה. אנחנו לא מרגישים את המחיר ביום־יום. שם הרגשתי את זה. עם הנייד את כל הזמן קצת מחוץ לרגע כי את בורחת".

 מתי בפעם האחרונה חשבת על המוות?

"לפני חודשיים בערך. השכנה המבוגרת שלנו נפטרה וזה הפך לנושא מדובר בבית, בעיקר אצל הבת הגדולה שלי. השכנה היתה אישה שהבנות הכירו היטב, היינו רואים אותה על בסיס יומיומי ואהבנו אותה. דיברנו על המוות בהקשר הזה, אבל אני פחות מתעסקת בזה. המוות זה לא אישיו חזק אצלי".

 מתי בפעם האחרונה נתקלת בהטרדות מיניות בתעשייה?

"אני מכירה את זה כמו כל אחת. אין לי סיפור אישי מאוד רציני, וזה סוג של נס, אבל אני מאוד שמחה שהיום הזה הגיע והכל יוצא החוצה. אני מלאת גאווה על זה שיש נשים אמיצות שמדברות ומספרות. לא ייתכן שאנחנו נחיה בפחד מחצי מהאוכלוסייה, זה לא הגיוני בשום רמה". 

 מתי בפעם האחרונה פגשת את יהודה לוי? 

"לפני חודש בערך, באיזו פרמיירה. אנחנו כל הזמן אומרים שנעשה קפה, וזה לא קורה, אבל הוא חיים שלי בלב. הצילומים איתו לעונה החדשה של 'המדרשה' היו מאוד כיפיים, והיינו כל יולי יחד בקייב. בגלל הסדרה שלו, 'איש חשוב מאוד', לאנשים נדמה שהם מכירים אותו, אבל הוא רב־פנים ואישיות". 

מתי בפעם הראשונה הרגשת ששיחקת אותה?

"לא מזמן, כשגילמתי את בת הזוג של בראבא ב'אורי ואלה'. מבחינתי, הסדרה הזו היתה הזדמנות מדהימה. הרגשתי כאילו זה התפקיד הראשון שלי. שהנה, בשביל זה באתי, לזה התכוונתי. ידעתי את זה קודם כמובן, אבל אתה יודע מה יש בך ומה הכישרון שלך, והרבה פעמים בתחום הזה של להיות שחקן זה לא מגרד את זה ולא מגיע לזה כי אתה לא כותב את התפקידים אלא מישהו אחר. זו תעשייה קטנה בארץ, ותפקידים נשיים יש עוד פחות, וכשיש הם לא ראשיים או מובילים, הרבה פעמים הם אשתו של או אמא של. ואז הגיעה הדמות של כנרת".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו