כבודו לא אומר אמת

שבועיים אחרי שהזהרנו כאן במפורש מפני שיבוש והטיית הבחירות להסתדרות המורים; אחרי שהבענו פליאה על התנהלות יו"ר ועדת הבחירות, שופט השלום בדימוס יעקב שמעוני, התורמת להשחתת הליך הבחירות; אחרי שכבודו בחר לא להשיב לשאלות מתבקשות שהצגנו לו והתעלם מבקשות סיעת נחל להבטיח את טוהר ההליך הדמוקרטי - קרה מה שהתרענו מפניו: הבחירות האלה זוהמו עד היסוד.

זוהמו כאילו לא היו. זוהמו באדיבותו, בעזרתו ובתרומתו הגדולה של אותו כבודו - בגיבוי של סגנו, עו"ד איתן הברמן - כאילו מה שהיה בארגון המסואב הזה, ראוי שיימשך להבא. 

ההונאה הגדולה, שבחלקה נעשתה ממש לאור היום, תועדה היטב בידי אנשים שהיו בשטח, וראו במו עיניהם איך מנסים להטות את תוצאות הבחירות לטובת סיעת אמ"י - לטובת אותה סיעה הנגועה שנים בשחיתות. ראו והבינו שהיתה הזדמנות לעקור מהשורש את העשבים השוטים, וכבודו סיכל אותה.

נכון, לא אני ולא עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת נביאים או בני נביאים. אין חשש כזה. אבל כאשר הכתובת היתה על הקיר, צריך היה כבודו לעצום חזק־חזק את עיניו כדי לא לראות אותה; לאטום חזק־חזק את אוזניו כדי לא לשמוע את הקולות והאזהרות מפני מעשי הזיוף והשיבושים הסדרתיים. 

רק אדם בעל עור של פיל היה יכול לעלות השבוע לשידור בתוכניתו של רינו צרור בגל"צ, לנסות לפגוע באמינות הכתב לענייני חינוך של התחנה, מיכאל האוזר־טוב ולטעון ברצינות: "לא קיבלתי בזמן אמת שום תלונה... אני שומע את זה פתאום אחרי הבחירות... טענות שלא בא זכרן ולא מתקבל על הדעת..."

לא קיבלת? ברצינות? לא סיפרו לך? לא קיבלת שאלות ותלונות ומידע מפורט על שיבוש הבחירות? לא קיבלת ביום הבחירות ובלילה שבו נספרו הקולות, תלונות חמורות בכתב ובע"פ? 

לא ביקשת מאחד המתלוננים באותו לילה, באולם שבו נערכה ספירת הקולות, להעלות את הדברים על הכתב?

קיבלת, אדוני, ועוד איך קיבלת. קיבלת וידעת מה קורה לפני ובמהלך הבחירות וספירת הקולות. הזהירה אותך פרקליטת סיעת נחל, עו"ד אורלי צבר, שנלחמה בציפורניה ממש מול סוללת פרקליטי הארגון; מול מעשי נבלה סדרתיים שאתה היית צריך לגדוע אותם; הזהירו אותך גם אחרים. 

אני כותב זאת בצער, כי איני זוכר מתי בפעם האחרונה ניסה שופט בדימוס - בתפקיד ציבורי רגיש - לזרות חול בעיני הציבור בצורה כזאת; מתי ניסה להטיל דופי באמינות של עיתונאי בשידור חי, כפי שעשה כבודו השבוע לכתב גל"צ שנשען על הקלטות, על סרטי וידאו ועל עדויות קשות.

הכתב הזה עשה מלאכתו נאמנה, הציג עובדות מטרידות, תיאר "חשד כבד לזיופים"; "זיופים של הצבעות בקלפיות"; "הוצאת קלפיות ממעגל הספירה" ואפילו "שריפת קלפיות" - אבל שמעוני לא ממש התרשם. 

אז מה אם משבשים את הבחירות ביום ובלילה? אז מה אם מנהלי בתי ספר עוסקים בהטיית הבחירות - מה זה עניינו? מה רוצים ממנו התמימים מסיעת נחל שמאמינים בדמוקרטיה - שהוא ימנע את שריפת הקלפיות?

כן, בבחירות האלה שרפו קלפיות, אף שעל פי החוק חייבים לשמור אותן 30 יום אחרי ההצבעה; כן, גם השריפה והמעשים החמורים האחרים תועדו ועדיין כבודו לא פנה למשטרה.

בן דוד. אנשי הרוע שוב מנצחים? // צילום: 

כאשר שאל רינו צרור את כתב גל"צ אם הזיופים נעשו לטובת מתמודדת אחת או לשתיהן - השיב האחרון: "לפי התיעודים שהגיעו אלי, למעשי הזיוף יש נטייה חריפה לטובת מזכ"לית הסתדרות המורים הנוכחית, יפה בן דוד. היא בעצם המרוויחה הגדולה מהזיופים. כמובן שאנחנו לא מחשידים אותה בזיוף, אבל רוב הקולות המזויפים הלכו אליה..."

 

נמצאה שקית בחדרה...

מה היה לשמעוני לומר לרינו צרור אחרי שכתב החינוך של התחנה סיפר שברשותו עוד ועוד עדויות בפרשה והוסיף: "ראיתי גם סרטון של משגיח על הבחירות שמוציא מפח אשפה כמות גדולה של מעטפות, מניח על שולחן הספירה כשכולן פתוחות, לא חתומות והן נספרות כקולות כשרים ממש כאילו נכנסו לקלפי"?

מה היה לו לומר אחרי שבגל"צ - ולמחרת בחדשות ערוץ 2 בכתבה של יעל אודם - נחשפה בין היתר העדות המדהימה הבאה: "בסביבות השעה שתיים בלילה הסתיימה ספירת הקולות של הקלפיות בסניף חדרה. למחרת, בסביבות השעה שש בערב, בא מישהו מחברת ההפקה של הבחירות וצעק 'נמצאה עוד שקית של חדרה'...

צרור. שאל את השופט בדימוס את השאלות הנכונות בפרשת הסתדרות המורים וקיבל ממנו תשובות שאינן אמת // צילום: קוקו

"היינו המומים. הספירה החלה וזה היה הזוי: מאות מעטפות שאינן חתומות וסגורות ולא מסומנות, בלי חתימה של הקלפי, מופיעות ובכולן אותו פתק של אמ"י - אותה סיעה של המזכ"לית הנוכחית, למעט מספר מצומצם של מתחרים". 

מה היה לשמעוני לומר בשידור חי על העובדות האלה ועל רבות אחרות, כל אחת חמורה בפני עצמה? שמבחינתו, נרקמה בכלל עלילה. שמדובר ב"גל שמועות שקריות וזדוניות שכוללות הכפשות אישיות עלי"; שלא דבק בו בעבר רבב, כאשר עמד בראש ועדת בחירות בכמה גופים; שלא קיבל כאמור תלונה בזמן אמת...

ועוד טען ברצינות: "במערכת הבחירות הזאת אין גבול להשמעת טענות הזויות שאין בהן כל אמת, שקריות ומבוימות..."מבחינתו: "הספירה התנהלה באופן תקין ומסודר..."

רינו צרור לא התאפק ושאל: "כל מה שנאמר על מערכת הבחירות, על הזיופים, על שריפת הקלפיות וכו' - הכל שקרי, הזוי ומכוון?"

שמעוני חזר על גרסתו שלא קיבל שום תלונה בזמן אמת ושבר שיא באמירה אומללה נוספת: "מישהו אמר לי שהיו תקלות בבחירות לפני חמש שנים, ופשוט מעלים עכשיו תמונות מהבחירות שהיו לפני חמש שנים".

מישהו אמר לך? אתה, שופט לשעבר - שאמור לומר דברים כאלה רק על סמך בדיקה ועובדות מוצקות - מפיץ מידע כזה בשידור חי? אתה נשען על שמועה כאשר יש ראיות פשוטות, שמאחוריהן עומדים אנשים, שמות, תמונות, הקלטות וסרטי וידאו מיום הבחירות לפני פחות משבועיים?

עם כל הכבוד, אדוני, כמה נמוך עוד אפשר לרדת בצחנה הזאת של ארגון העובדים הזה מהגדולים ומהמושחתים במדינה? איך לא רעדה לך היד כשניסחת את התגובה שלך לשאלות עיתונאים?  

 

התרגיל המסריח

בסיפור הזה של כבודו התברר שאפשר לרדת עוד יותר נמוך, וזה אכן מה שקרה ביום הבחירות לפני שבוע וחצי אחרי חצות. 

באותו לילה, שבו ליוו ראשי הסיעות במתח את הליך ספירת הקולות באולם ספורט ברמת גן, דרשה סיעת נחל באמצעות עו"ד אורלי צבר לפרסם את תוצאות הבחירות בכל האזורים והקלפיות שכבר נספרו.

היא עשתה זאת על רקע בקשה של שתי סיעות ערביות לקיים בחירות משלימות בכמה יישובים, שאליהם לא הגיעו הקלפיות. המטרה היתה שקופה: לקבע את התוצאות. 

סיעת אמ"י לא הצטרפה לבקשה, אבל יחצנית סיעת נחל טעתה ועל דעת עצמה כתבה בפוסט כי סיעת אמ"י מתנגדת. זמן קצר אחר כך כשהועמדה על הטעות, מחקה את הפוסט והתנצלה. 

לכאורה, זה היה צריך להיות סוף הסיפור, אלא שכבודו עט על הטעות, כאילו מינו אותו ליחצן של בן דוד, ובהודעה שפרסם באתר הסתדרות המורים הסתער על גילה קליין וייחס לה פרסום הודעה כוזבת. לא פחות. לא הזיופים, לא שריפת הקלפיות ומעשי ההונאה הטרידו אותו, אלא הטעות בתום לב של היחצנית של נחל.

על הסיפור הזה הוא חזר גם בראיון עם רינו צרור. "נשלחה לי התנצלות ארוכה", סיפר כאילו מישהו פגע בו אישית, "כדי שאסיר את התגובה שלי".

רינו צרור, בצדק, לא הבין מדוע היה צריך בכלל להתנצל בפניו. "הטענה לא הופנתה אליך", אמר לו, ושמעוני נאלץ להודות: "לא, ממש לא אלי".

מה היה צריך לקרות אחרי המעשה הנבזי של כבודו? מה היה צריך לקרות אחרי שהתגלה שהחברה שאמורה היתה לנהל את הבחירות באופן עצמאי ומקצועי, קיבלה הנחיות מאנשי סיעת אמ"י לגבי מיקום הקלפיות הנייחות ונתיב ההצבעה של הקלפיות הניידות ומתי יגיעו לבתי הספר?  

מה שהיה צריך לקרות הוא שכבודו יתפטר ושהבחירות ייפסלו. שהרי לא מדובר במקרה אחד, בעשרה או בעשרים. מה עשה כבודו? הוא החליט להיענות רק לבקשת שתיים מהסיעות הערביות לקיים בחירות חוזרות בשמונה יישובים ערביים, רובם באזור ואדי ערה ודחה בקשה ראש סיעת ר"פ, חאלילה מואפק, לעשות זאת גם בחיפה וסכנין - שם לדברי האחרון התרחשו מעשים חמורים.

מה כתב כבודו בנייר הכנה להצבעות החוזרות ביישובים האלה? שימו לב: "ידוע מראש כי לא תתקיים התאמה מלאה בטבלה, הן בסיכומים האופקיים והן בסיכומים המאונכים. המשמעות של הפערים תישקל בהמשך".

ידוע מראש? למי ידוע ולמה? מה זה צריך ללמד - שגם הבחירות המשלימות יזויפו? שהליך אנטי־דמוקרטי בהסתדרות המורים הוא גזירה משמים?

 

שמעוני מפרסם מודעות... 

צריך להודות על האמת: התנהלות השופט בדימוס לא ממש הפתיעה אותנו. שיקול הדעת שלו, התנהלותו הבעייתית ועולם מושגיו כבורר, קיבלו ביטוי בכמה פסקי דין שביטלו את הכרעותיו.

באחד המקרים, בבוררות שנמשכה שמונה שנים, קיבל שמעוני החלטה המתעלמת מעדות חשובה שתמכה בצד המפסיד. כל כך יסודי היה כבודו עד שלא שם לב שאותו צד הפנה אותו לאותה עדות - והתעלם ממנה. 

"הצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות", כתבה השופטת מיכל אגמון־גונן, שביטלה את פסק הבורר וסירבה להחזיר את ההליך המחודש לידי שמעוני. היא הבינה כנראה שהוא לא הכתובת.

במקרה אחר החזיר שמעוני רופא שפוטר בגין רשלנות קשה, וביהמ"ש המחוזי ביטל את החלטתו ושלח את הרופא הביתה. שופט ביהמ"ש העליון, סלים ג'ובראן, סמך את ידו על החלטת הפיטורים והכרעת שמעוני שוב הושלכה לפח.

השבוע הציג לו עוזי דיין כמה שאלות בעניין הבחירות המשלימות במגזר הערבי וההתנהלות שלו לנוכח מה שכבר התגלה - ולא קיבל תשובות. במקום זאת הפנה אותו כבודו להודעה בעיתונים, במימון הסתדרות המורים, שכותרתה: "הודעת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית".

לרגע חשבנו שכבודו מפרסם בה את מיקום הקלפיות, את שעות ההצבעה, את נוהלי הפיקוח - מה שלא עשה לקראת הבחירות המדומות לפני כשבועיים. טעינו: במסווה של הודעה לבוחר פרסם שמעוני מודעה שהיא מעין כתב הגנה על עצמו שבה טען: "מאוד עלוב ומביך שמערכת הבחירות מלווה באלימות ובהפצת שקרים", וכי "אין גבול להפצת השקרים".

השורה התחתונה מבחינת שמעוני: הבחירות התנהלו כסדרן, היה פיקוח עליהן, ועדת הבחירות פועלת לקיום בחירות משלימות הוגנות. הכל בסדר. הוא עדיין לא מבין איך אפשר לטעון שטוהר הבחירות נפגע קשה?

הערה אחרונה: על רקע הוראת ביה"מש להפסיק את ספירת הקולות בבחירות בהסתדרות הכללית - בפרשה שעל פניה חמורה פחות - תמוהה החלטת בית הדין הפנימי שלא לבטל את הבחירות ולקבל את עמדת שמעוני כי בקשת סיעת נחל מוקדמת. 

למה מוקדמת? כי התוצאות עדיין לא פורסמו. אל מי מפנה בית הדין את סיעת נחל להגיש עירעור בבוא העת, אם וכאשר? אל אותו שמעוני שכבר הביע את דעתו בנושא בשידור ברדיו ובמודעות בעיתונים...

עוד בדיחה מבית היוצר של הסתדרות המורים.

 

הלקח מפרשת אולמרט

מה צריך לקרות אחרי שהאסיר אהוד אולמרט הפר את תקנות הכלא?

אולמרט. הגיע הזמן לסגור את הפירצה המאפשרת לעורכי הדין, חברים של אסירים, לבקר אותם בכלא כנציגיהם // צילום: אוליבייה פיטוסי 

בנוסף לדחיית בקשתו לקיצור המאסר בגין התנהגות טובה, הגיע הזמן לבטל את הנוהל שהתחיל בתקופת אריה דרעי - נוהל המאפשר לכל חבר של האסיר, שהוא גם עו"ד, לפקוד אותו בכלא כאילו היה אחד מפרקליטיו. 

16 עורכי דין ניצלו אז את הפרצה הזאת עד שהגיע אולמרט ושבר את השיא עם 37 עו"ד!!! 

לא עוד: הנוהל הזה חייב להתבטל. די בפרקליט אחד, שניים, שלושה - גם למי שהחליט לכתוב ספרים בכלא.

•  •  •

תגובה // עו"ד נועם שרביט

ברשימותיו האחרונות תוקף מרדכי גילת את הפרקליטות ואת פרקליט המדינה, על הסדרי טיעון מקילים כביכול עם חשודים ונאשמים מיוחסים, ובהם עו"ד נבות תל־צור. כן נטען כי ניתנו בעניין זה תשובות שקריות לבג"ץ - לא פחות. מדובר בהאשמות מופרכות וחסרות כל ביסוס עובדתי, כאשר דווקא גילת הוא שאינו מדייק בעובדות.

קל לתאר את המציאות כ"שחור או לבן". קל גם להחליט שכמעט בכל מקרה יש להעמיד לדין, ו"מקסימום בית המשפט יזכה". אלא שבעולם האמיתי לא כך עובדים הדברים. מדיניות הפרקליטות, כפי שגובתה בפסיקת ביהמ"ש העליון, היא שאין "לטאטא" תפוחי אדמה לוהטים לפתחו של בית המשפט - אלא רק כשיש סיכוי סביר להרשעה. זה המבחן היחיד.

יש דוגמאות רבות שיש בהן כדי להעיד היטב על מדיניותו הברורה של פרקליט המדינה ועל מדיניות הפרקליטות כולה בתיקים של "מיוחסים". חקירות נפתחו נגד ראשי ממשלה, שרים, נשיא, חברי כנסת, ראשי ערים, רבנים ועוד, ונגד חלקם גם הוגשו כתבי אישום ובמקרים המתאימים הוגשו ערעורים.

אם ניקח לדוגמה את עניינו של עו"ד נבות תל־צור, שנחשד בביצוע עבירה יחד עם "מיוחס" אחר, אהוד אולמרט, יש לזכור כי פרקליט המדינה, שי ניצן, הוא שהורה לנקוט צעד חריג שבחריגים ולבקש מביהמ"ש העליון לקבל את ההקלטות של שולה זקן כראיות חדשות, למרות שהסתיימה שמיעת הערעורים בעניינו של אולמרט. צעד זה הוא שהוביל להרשעת אולמרט בפרשת טלנסקי. פרקליט המדינה ניצן, בניגוד למה שכתב גילת, הוא גם זה שהורה לחקור באזהרה את תל־צור, אותו פרקליט "מיוחס" ומקורב לפרקליטות כביכול.

 "שקר, שקר ושוב שקר", קובע גילת ביחס לאמירה שיש קושי ראייתי בתיק - בלי שהוא מכיר את רוב הראיות. אך מה לעשות שפרקליטות מחוז המרכז, שמכירה כל ראיה, המליצה שלא להעמיד לדין פלילי את תל־צור.

אכן, בשמיעה ראשונה ההקלטות של תל־צור וזקן נשמעות חד־משמעיות. אולם ירידה לפרטים מבהירה שיש שורה של נסיבות המקהות את עוצמת ניגוד העניינים של תל־צור והופכות את התנהגותו ל"ספק פלילית".

לפי הראיות, קיים קושי לא מבוטל להוכיח כוונה פלילית של תל־צור ונוכח נסיבות נוספות התיק נסגר במישור הפלילי. עם זאת, החליט פרקליט המדינה להגיע להסדר שבו יודה ויורשע תל־צור בעבירת משמעת ויושעה לשנה מלשכת עורכי הדין. מדובר בסנקציה קשה, הטומנת בחובה גם פגיעה כלכלית.

 אלא שבעולמו של גילת - עולם השחור ולבן - אין מקום להסדרי טיעון. עדיף תמיד לנהל משפט לאורך שנים ולהסתכן בזיכוי, ולעזאזל האפקטיביות והצדק. הפרקליטות אינה יכולה להתנהל כך.

ההחלטה להגיע להסדר טיעון אינה קלה ומי שחושב שהפרקליטות "פראיירית" - פשוט טועה. לפעמים זהו כורח המציאות, ובחשבון הכולל השימוש בהסדרי טיעון במקרים המתאימים אינו כלי המחליש את המאבק בשחיתות, אלא דווקא אמצעי שבתיקים מסוימים הוא אפקטיבי יותר מאשר ניהול המשפט.

כשבוחנים לעומק את הטעמים לעריכתו של כל הסדר, מבינים כי הפרקליטות אינה מגלה "רחמנות" כלפי "המחוברים", אלא דווקא מפעילה שיקול דעת זהיר, כשרק האינטרס הציבורי עומד לנגד עיניה. ¬

הכותב הוא דובר פרקליטות המדינה

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו